סוקול, שפתיים יישקו (ויישר כח!)

"העדפת יוצאי צבא עלולה להפלות סטודנטים שתרמו למדינה ולחברה בדרכים אחרות."
כך, חד וחלק, קבע היום שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, רון סוקול, בפסיקה תקדימית של בית המשפט, נגד אוניברסיטת חיפה, שמפלה בתנאי הקבלה למעונות את אלה שאינם יוצאי צבא.
כלומר את הערבים.
ואת הנכים.
ואת הנשים שנישאו לפני גיל 20.
ואת אלה שהיו להם בעיות נפשיות, זמניות או לא.
וגם, את אלה שפשוט לא מתאימים למערכת הצבאית.
וכמו שאמר השופט, הם יכולים לתרום לחברה, וגם תורמים, בדרך אחרת.
ומבחינתי, די בעצם קיומם, שבו הם עושים טוב למישהו: להורים, לבן/ת הזוג, למשפחה, לסביבה.
מאף אזרח לא צריך לדרוש יותר.
ואין לאף אחד זכות לעשות מהם אזרחים סוג ב', ולהפלות אותם בשל קריטריונים שאינם רלוונטיים במדינה דמוקרטית, מתוקנת ומערבית כמו שאנחנו שואפים להיות, לפחות בהצהרה.
אם הצבא רוצה לצ'פר את לוחמיו, בכבוד! ואם המדינה האחראית על הצבא, רוצה לעזור לצבא בכך, גם כן.

אבל לא בדרך שתפגע באזרחים אחרים במדינה, ותחסום מהם את הגישה שהיום ממילא נחסמת בהם בהרבה מקומות.
בשל עודף דעה קדומה.
בשל עודף פטריוטיוּת, פטריוטיוּת-נבלוּת, או סתם נבלוּת.
איפה שהמדינה יכולה לעשות צדק איתם, היא צריכה לעשות, ואפילו יותר.
במקרה נתקלתי היום בגיליון ישן של "חדשות" ז"ל מסוף מאי 1987 (שבוע די הסטורי בחיי). "ממשלת האחדות" של אז, בשותפות כמה "יונות שלום" ידועות, החליטה החלטה (שדי מהר התקפלה ממנה) להפלות בשכר לימוד, בהפרש של 500 דולר, סטודנטים יוצאי צבא ושאינם כאלה. בעיתון ישן זה, ששהאקטואליות של הדברים שנכתבו בו מדהימה, כתב הסטיריקן חד העט והחסר כ"כ היום, קובי ניב, דברים כנגד אותה החלטת ממשלה שאת חלקם ציטטתי כבר בתגובתי לידיעה היום בהארץ. חלק נוסף מהם, אצטט גם כאן, לרגל השמחה הכפולה, גם על יום הולדתו של ישרא:

"המאבק …אינו צריך להיות נחלתם הבלעדית של ערביי ישראל או של יהודים 'שוחרי שלום'.
המאבק …צריך להיות גם של כלל הנכים, גם של החולים, וגם של כל מי שיש לו בבית בן משפחה שהוא או ערבי או אשה או חולה או נכה. זהו מאבק של כולנו: נגד גזענות, נגד אפליה מינית, נגד התאכזרות לחולה ולנכה.
ואני אגיד כאן עוד משהו. לא רק שלא צריך להפלות את הערבים, הנשים, החולים והנכים לרעה, אלא שיש להפלותם לטובה. ואמנם כך נעשה בכל מדינה נאורה."

וזה נכון כמובן גם לאלה שנפלו בין הכסאות ויש למצבם או שאין, הגדרות אחרות.
וזה נכון גם לאלה שסומנו מתוך כוונה זדונית ונקמנית, כדי לחסלם.

כל אלה, וכל מי שחברה דמוקרטית והומנית יקרה לוצריכים לברך היום את בית המשפט שהעיז ופסק את את פסיקתו בימים אלה, במיוחד בימים אלה.
כי בימים אלה שלאחרי המלחמה, יש מתקפה כבדה על הדמוקרטיה, על הנאורות, על כל התפיסה שמעמידה את האזרחות ואת סדר היום האזרחי על הצבא, הבטחון וקדושת הארץ.
מתקפה שדומה למתקפה על היהודים ברפובליקה הויימארית, שהאשימה אותם בתבוסתה של גרמניה ובכל חלאי החברה. מתקפה שמובלת ע"י משכילים מתקרנפים מסוגו של ארי "דוצ'ה עכשיו" שביט שמאשימים בכל את 'הליברליות הנהנתנית', ומשכילים יותר ממנו שמצאו את הזמן להתגולל על "השמאל הפוסט ציוני" (וחלק מהם, מראש שם אותם מי ששם כדי להיות סלקטורים של הדרת קבוצות חברתיות ואף יחידים מן השיח המרכזי, ומי שלא יודע זאת מזהה בהם את "השמאל הציוני").
והמתקפה הזאת, אני חש, תלך ותתחזק.
(וכפי שכבר הצגתי את דעתי, מי שקידם וגילגל את המלחמה, חשב על זה כעל תוצאה צפויה.)

הקבוצה הקטנה של הטובים, קידמה היום את פני המתקפה בהתקפה משלה,
ובהבקעת גול .

מהר מאד, הרעים יחפשו גול שוויון. הם כבר מחפשים. אפשר לראות בתגובות שלהם.
אסור לתת להם.

ושוב, מזל טוב לישרא . ששה ימים אחרי (ושלוש שנים לפני).