ספק ציפורים, ספק עננים

המשיכו להיראות לא להיראות חולפים דרך התכלת שמעולם לא היה תכולה כל כך, בצבעם חסר הצבע או אולי אפור, אולי שחור.
היו אלה החלליות שבהן המשיכו השליטים לפנות את כל הציוד שאגרו במחבואים השונים בפלנטה, בדרך לפינוי הכללי ממערכת השמש.
התכלת מעולם לא היה תכולה כל כך, ומעולם לא היה כל כך משרת תחושה של בדידות.
עכשיו נשארנו רק אנחנו, חמישה אנשים שנותרו מחבורת המחץ, שחזרה אל הזמן הרגיל.
פתאום קלטתי עד כמה שגעוני היה הרעיון שלנו להישאר.
בלי כל הכח שלנו, בלי חבורת הלוחמים.
גם האנרגיות שדחפו אותנו מהחלל, שעליהן גלשנו על פני הגלים עד לחופי ישראל ואיתן גם חזרנו לכאן, אזלו.
ולא באמת הייתי בטוח שאני רוצה לחיות באמת בזמן החדש, בעולם שאין בו חשמל, ויש בו 'שלטון המשיח' כפי שהספקתי להבין בדקות המעטות שהייתי במחנה שעל החוף. עולם שחצי ממה שהכרתי ממנו, טבע במים. לא היה חכם יותר לעזוב עם כולם, כשזכינו בהזדמנות? מה נתקעתי בזמן האלטרנטיבי הזה? מה אני מנסה להוכיח, ולמי?
עכשיו אנחנו צריכים לחכות שיגיעו לכאן כוחות הכחול ויחברו אלינו. הם עדיין נמצאים במרחק כמה שנות אור טובות, וראיתי שאפילו חפא לא בטוח כל כך, שחבריו עדיין מתעניינים בכלל בכוכב שלנו.
שתקנו. היה ברור לי שכולם מבינים אותו הדבר.
היתה הרגשה, כאילו אנחנו חמשת האנשים האחרונים בעולם, בנוף הפסטורלי היווני ששיקר מסביב לנו. גבעות ירוקות, עצים נמוכים, כמה בתים בצבעי תכלת ולבן וגגות רעפים פזורים במורדות, רק אם הסתכלת בהם טוב יכולת לראות שהם מנופצים ונטושים, אחרי רעידת האדמה שהיתה כאן. וזה עוד היה החלק בר המזל של האי של חפא, האי שבו הוא בילה את ילדותו, בו, כפי שסיפר לנו פעם, התחיל לחלום את החלומות שלו על שינוי העולם, עוד לפני שנחטף.

צבי היה הראשון לדבר ולשאול.
"מה נעשה עכשיו?"
חפא אמר: "קודם נלך לאכול משהו".
הוא הצביע על עץ אחד, שעמד בואדי ממול, שהיו עליו פירות גדולים, דומים לתאנים אדומות, ושאל: "מתי אכלתם בפעם האחרונה?"
לא אכלנו שום דבר מאז הבוקר. וה'בוקר' הזה עדיין היה בכוכב אחר, כשחיכינו להזנקה. כל כך רחוק הוא היה עכשיו.

פורסם על ידי הצועד בנעליו In-his-shoes walker

extraterrestrial sources of knowledge

5 תגובות בנושא “ספק ציפורים, ספק עננים

  1. אין אצלך אפשרות חלקית אפילו לאסקפיזם. אבל האופציה להתחפף מפה, גם היא שווה משהו.
    אם כי, לומר לך את האמת המרה, אני די אוהב את החיים כאן, בארץ הזו, למרות גסות הרוח, האלימות, הסיאוב והניוון. אני מרגיש שבעבודתי אני תורם רבות לכיוון של שינוי הגישות האלימות בחברה הישראלית.
    אני תמים?
    יש לי מקום בחבורה של חפא?
    [אני מגיב על שלוש הרשומות האחרונות כאן ]

    אהבתי

    1. האסקפיזם שלי הוא בעיקר באהבה לשירים ישנים.
      שים לב שאני בוחר באופציה יותר קשה: בהסטוריה האלטרנטיבית המצב המתואר כרגע בישראל יותר קשה מן ההווה (אחרי כמה אסונות גיאולוגיים, קם משטר פונדמנטליסטי והרבה מאד מן האזרחים מרוכזים במחנה מעצר) ובכל זאת אלה שבחרו להישאר בה ולא לחזור להסטוריה הרגילה, שבה הדברים עוד לא הגיעו לכדי כך, חותרים להגיע לישראל.
      גם אני מרגיש בעיקר לאחרונה שלמרות כל הדברים פה ולמרות מה שעוד צפוי, לדעתי, אני לא רואה את עצמי חי במקום אחר.
      במה אתה עובד, אם אפשר לשאול?
      לגבי הצטרפות לחבורתו של חפא, נראה לי שאתה צריך להיות בקי בפזמוני מצעד המחץ, אבל אני מוכן לבדוק אם נותר טופס פנוי 🙂

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: