המצעד השנתי: 6-7/2006

ב19/6 התייחסתי לפרשת ההתאבדות של רפונז"ל, שהסעירה את הבלוגוספירה העברית.
גם זה כבר נשכח, בשטף המאורעות המהירים.
אבל הרגשה של מדינה במצב סופני כבר היתה נמצאת באויר, משהו הלך לקראת, כשכתבתי על כמה חוקי רשע שעברו בשקט ובחשאי בכנסת, ואני מקוה שמישהו עוד יזכור אותם גם בהמשך, המשך המלחמה (שמישהו אז כבר ידע שהוא הולך לעשות אותה, שלא יספרו שלא):

"כשלקחו את הערבי שתקתי כי אני לא ערבי ולא מחבל
כשלקחו את מעשן המריחואנה שתקתי כי אני לא מסטול
כשלקחו את זה שנראה לשוטרים בלתי מגולח שתקתי כי אני נראה טיפטופ
כשלקחו את זה שעבר במעבר חצייה שתקתי כי אני אזרח שומר חוק
כשלקחו את הסמולני שתקתי כי אני לא סמולני
אבל קצת מוזר שאני לא רואה אותם כבר כמה ימים.
וכשיקחו אותי, לא יישאר מי שיגן עלי.


ותמיד קפצו כאן לדום, פוליטיקאים, שופטים, עיתונאים, השכל והלב נרדמו כשהושמעו כאן מילות הקסם "בטחון" או "העם היהודי". אבל תמיד היו איזונים מול המפלצת הפנימית ששונאת בסופו של דבר קודם כל את זכויות האדם והדמוקרטיה, והמצב "הבטחוני", בדיוק כמו "המצב היהודי" מהווה בשבילה בעיקר כלי לקידום תכליותיה. האיזונים האלה הולכים ומושמדים, והחלטות מטורפות כאלה (והן לא האחרונות, שיהיה ברור) מבשרות סוף. אם הראש מפסיק לפעול, אחריו חייב לבוא גם הגוף. המדינה במצב סופני."
ואני רוצה לקוות שזו לא רק ההתחלה של הסוף הסופני שבדרך.





ובדרך עוד הספקתי להתחיל סדרת המשך להסטוריה בזמן אפשר, זו שהסתיימה בתחילת מרץ, עם שובה של כל החבורה אל הגלכסיה, כדי לשחרר אותה מכוחות האופל. אבל העניינים כפי שמצאנו אותם על כדור הארץ, היו גם כן במצב די סופני. ערי החוף טבעו בגל ענק, ובמחנה מעצר על חוף לטרון ריכזו עוזרי האדונים פליטים ואסירים מכל הארץ, גם מאוטונומיית המותווים לשעבר שהיתה בצפון.
את הפוסט שבחרתי כפוסט החודש, העליתי במקור, בקטגוריה בחזרה לזמן אפשר, בקו התפר בין יוני ליולי, כלומר בתחום החודש הבלוגי המסוכם בפוסט הזה. חוץ מ13 השורות האחרונות, שאותן הוספתי כשהעברתי את הפוסט ממקומו המקורי. למרות המקום שבו הוא ממוקם כעת, הוא פוסט שלפני המלחמה, אחד האחרונים:

לא היו גדרות מסביב
ובמבט ראשון, רגע לאחר שהתגשמנו בשטח מוגבה מעט בערך באמצע המחנה, חוזרים סופית לצורת האנוש האדמית הארצית שלנו, זה היה נראה כמו אתר של נופש, על אחד החופים של פעם (וגם קירבתו של הים, עשתה הרבה למראה הזה, ורק צבעו המתכתי מדי קלקל את האשליה). המון ביתנים, סוכות ואוהלים היו מפוזרים בשטח שהתפרש כולו למולינו, ואנשים היו יושבים לידם או רובצים על האדמה שלידם במשהו שנראה לי באותם רגעים כמו נינוחות עילאית. לא הרבה זמן לקח לי להבין שזה משהו אחר לגמרי.
מה שנותר, למעשה, מישראל החופשית של פעם, היה מרוכז במחנה הזה שבלטרון, שנבנה עוד לפני שחוף הים התקרב הנה, וקצת הזכיר לי את עיר היקומים הרבים שבכוכב. האנשים שהובאו לכאן שנעצרו והוגלו מן הערים האחרות שתחת שלטון האיחוד המשיחי, או אנשי תל אביב ששמעו לנביאים והצליחו לטפס להרים בזמן וגם הם נעצרו, היו גם כאלה שעלו לצפון כדי להשתתף במלחמתה של אוטונומיית המותווים עד לנפילתה, גם אנשים ממנה ראיתי, וגם הרבה מותווים אחרים. ולכל אלה היה מזל, יחסית.
היינו צריכים לאתר את ריקרדו, מנהיג אוטונומיית המותווים המוחזק כאן, שיעזור לנו לבשר לאנשים שכוחות האופל במערכת השמש עומדים להיכנע, ושהשאר תלוי בהם. אבל פתאום לא ידעתי מה תועיל לאנשים האלה הבשורה שלנו. הכל היה כבוי כאן, לא היה למה לקוות. לאנשים האלה שום דבר לא יחזיר את מה שאיבדו, כי שום דבר לא יחזיר את העולם לאחור. הבנתי באותו רגע למה אין גדרות מסביב למחנה, וכל הדברים האופטימיים שאמר לנו חפא בדרך נראו לי תלושים, שייכים לסיפור אחר. תהיתי אם הוא עצמו עדיין אופטימי.
לא שלווה היתה כאן, אלא דיכאון עמוק של אובדן האינסטינקט של רצון חיים ממנו לא לימד אותנו חפא איך ניתן לאושש ולהתאושש. אוירת המקום עטפה גם אותי, כמו אד מהביל מתוך החום הכבד ששרר כאן בעריצות.




פתאום ראיתי את סטולי הגנוב חוזר, דקה אחרי שהתפצלנו, כדי שלא ישימו לב שאנחנו לא שייכים לכאן. קצת מעליו, היו שני ניצנוצים במרחק שווה ממנו. ידעתי שהוא תפס שדר מחפא. "צריך לחזור אל האי. תקרא גם לזוג. יש שינוי בהוראה". שאלתי מה קרה. "חפא אומר, ששוב לא נכנסנו אל הזמן הנכון".
לא ידעתי איך נחזור כעת אחורה, לאחר שהיה נדמה לי ששוב התגשמנו בצורה האנושית וכבר לא יהיו לנו אנרגיית הגלים והאנרגיה הקוסמית, שדחפו אותנו קודם. אבל פתאום זה קרה, בלי שידעתי להסביר איך אבל גם לא התפלאתי, שנשאבנו אל תוך הריק ואחרי דקה היינו שוב ליד חפא, באי היווני זוגרפיאי.
התפלאתי מה יכול היה לגרום לו להחזיר אותנו.

פורסם על ידי הצועד בנעליו In-his-shoes walker

extraterrestrial sources of knowledge

2 תגובות בנושא “המצעד השנתי: 6-7/2006

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: