חבטה קלה בזין, שכתבתי בעקבות האונס בבסיס חיל האויר, הוא אחד משני הפוסטים הנקראים ביותר בכל הזמנים שלי (ולא מעט בזכות חנן, שקישר אצל אביבה. הוא גם הגדיר אותי ככתיבה עצמאית מעניינת בעברית. תודה, חנן).
"אני רוצה שהתזבולות האלה מבסיס חיל האויר יסבלו כל החיים שלהם.
אני רוצה שהעובדה שהם שירתו, איפה שהם שירתו, בתקופה שהם שירתו, תרדוף אותם כמו כתם שאין להסירו.
אני רוצה שבקורות החיים שלהם הם יגמגמו כשהם יגיעו לקטע הזה.
שהמעסיקים הפוטנציאליים יסתכלו עליהם בחשד והם יצטרכו להסביר למה הם עשו את זה.
וגם אם יקבלו אותם, הם יהיו תמיד בחזקת מסומנים, חשודים.
שהם יהיו אלה שתמיד יחששו שאיזה חבר כנסת חדש ונלהב לקידום הקריירה שלו, יעשה זאת על גבם, באמצעות חוק שיהפוך אותם לאזרחים סוג ב'.
שהם יהיו אלה שתמיד, ולא משנה מה יאמרו או יעשו, יוטל ספק בשפיות דעתם.
שמראש יתייחסו אליהם בביטול.
שיפחדו להוציא רשיון נהיגה, או אם יש להם, שיחרדו תמיד שמא מישהו במשרד התחבורה יודע מה בדיוק הם עשו בתקופה שהם שירתו שם בחיל האויר בדרום הארץ, ויטיל ספק אם כדאי לתת לזבלים כאלה אחריות גם על הגה.
שידע כל אחד שאין לסמוך על חבר'ה כאלה.
אבל איפה, אלה "מלח הארץ", ובית המשפט הרחמן לא ירצה לפגום בעתידם הצבאי כחיילים, או אחר כך כאזרחים "נורמטיביים, ששירתו בצבא".
כמה מהם יהיו אולי בעצמם חברי כנסת, או חברי מועצות מקומיות, או מנהלים בדירקטוריונים או בסוכנות. אלה שיהיו עם הסמכות לקבל או לפסול אחרים. ומן הסתם יפסלו את אלה שאינם כמוהם, ויקדמו את הדומים להם.
והכי גרוע, שהם באמת אזרחים נורמטיביים.
הרבה מאותם אלה בחברה הישראלית, שיקבלו אותם לעבודה, שיהיו רחמניים אליהם במשפט ובתקשורת, שיקדמו אותם, הם אנשים בצלמם ובדמותם, עם אותן נורמות, שכבר היו שם קודם. כי אף אחד לא בדק אותם.
כמו שגם את אלה, לא ממש מישהו יבדוק אחרי "עיסקת הטיעון" או "עבודות השירות" או מה שיותר נראה – סגירת התיק לרובם.
ומחר, ביום הזכרון, כולנו נתייחד עם זכרם של הפריירים שהלכו למען ובשירות הזבלים האלה, הקובעים את אמות המידה של המדינה.
ומי יעמוד ביום הזכרון לנפשותיהן של הבחורות כמו הבחורה שבמקרה האונס הזה שנהרסו (ויש הרבה כאלה)? וביום הזכרון לכל מיני בני אדם אחרים, שנרמסו כי לא היו מספיק מושחתים ובני זונות כמו האלה, ופשוט נגמרו, אם לא פיסית אז נפשית?
ומי יעמוד לזכרם של הנפגעים/ות שעוד בדרך?
מבחינתי יום זכרון, הוא יום זכרון גם לאחרונים שציינתי."
לזכור ולא לשכוח. ביחוד עכשיו
גם אותם אני זוכר
אלה שלא עמדו בדרך הקשה.
אלה שלא היו מסוגלים לפתח להם עור עבה ולהסתגל למערכת,
אלה שקצרה יכולתם להתמודד עם המושחתים, הערמומיים וערלי הלב שהמערכת הזאת שורצת בהם.
אלה שנוצלו, טורטרו, הושמצו ונרמסו עד שחייהם נטרפו (וגם אחר כך הועללו עליהם עלילות והכפשות)
ולא משנה אם נטלו נפשם בכפם, או שבגופם הם עדיין איתנו.
אני זוכר אותם, כמו שהם יכלו להיות לפני שנרצחו להם החיים, זוהמה להם הנפש.
אני זוכר את התום שנרצח איתם.
אני זוכר את אלה שגם שנים אחרי זה, הם לא מצאו חיים. אפילו אם יצאו שלמים, מבחינת המנגנון הקובע זכויות פיצויים.
את אלה התועים עדיין בעולם, ולא יודעים מה הם עושים בו. ואלף טיפולים ועשרות אלפי מיליגרמים, לא יפתרו להם את השאלה.
ואני זוכר גם על מה הלכו, גם אלה וגם אלה.
על מילוי שגיונותיהם של פוליטיקאים, קצינים, על קידומם של ישבנים ועל כיסויים.
אלה שנפלו במלחמות שלום האינטרסים.
לא כולם, כמובן. אבל רבים, רבים מאד כן, מי ידע כמה.
בלוח הנופלים הרשמי, אין מציינים מי מת בקרב (ועד כמה נחוץ היה הקרב הזה), מי התאבד, מי מת בתאונה ומי ב"רולטת רשת" (אירוע שאחריו גם אם החייל התאבדה).
בלוח הנופלים מציינים גם רק את נרצחי הגוף, לא את נרצחי הנפש (ולא משנה מי הרוצחים).
אבל יש הרבה שיזכרו אותם, ולא רק היום.
פט הגיבה על כך:
כי לנרצחי הנפש ישנה עדיין היכולת לזכור את עצמם.
בלוג הצועד The VValker's blog 
בימים בהם נשיא מואשם בהטרדות מיניות, שר בממשלה ככל הנראה נישק גברת בניגוד לרצונה בפומבי [אם כי תיאוריית הקונספירציה טוענת שהיא לא התלוננה אלא אחת ממשרדו על מנת לזרוק אותו מהוועדה לבחירת שופטים עליונים, לא פחות !] מה זה אונס של ילדה? לא נראה שברזומה של כל פוליטיקאי ישראלי חייב להיות איזה מעשה התעחללות קטן, ולא הוא לא ייחשב כראוי וכמתאים, ובכלל פוליטיקאי ישראלי בלי תיק פלילי?
הביזוי של בני אדם בחברה הישראלית, היחס לצעירים מחד מגונן עד היסטריה [מכות למורה בביה"ס] ומאידך אינוסם בלי הכרה [גם בנים וגם בנות] מצביע על מופרעות יסוד בחברה.
אולי אנחנו הופכים ל-בונאבי [השימפנזים הגמדיים, ששם כולם מזדיינים עם כולם], רק אין לנו אומץ להגיד את זה?
אהבתיאהבתי
הרבה זמן לא נפגשנו.
כתבתי את הפוסט במקור בחודש מאי, לפני שהתפרסמו הפרשות של הנשיא והשר.
אבל באמת, כמו שניבאתי על העתיד של האנסים, נראה שגם בעבר המסלול אל הצמרת חייב כמה התעללויות, הטרדות ומעשי אונס קטנים בדרך, פה ושם. רק שאז לא כתבו על זה. מה שאנחנו מגלים עכשיו היה ויישאר רק קצה הקרחון.
אנחנו בונאבי משוכלל יותר: בונאבי- wannabe(=רוצים להיות – מדינה מערבית, עלק)
אהבתיאהבתי
אחת התוצאות האפשריות של גל השחיתות המוסרית הזו, שנהפוך לא למדינה מערבית אלא למדינה פוריטנית עם קווים פונדמנטליסטיים דתיים.
חוץ מזה, עכשיו על אדן החלון נקר מטפל בצמח שלי.
איזו ציפור יפהפיה.
אהבתיאהבתי
לחיות ולצמחים לא אכפת כלום הרווח כולו שלהם. (למרות שגם הם סובלים בסופוש"ד ממעשה האדם).
אהבתיאהבתי
זאת בעיה קשה שכדי לרצות להגיע לצמרת הפוליטיקה אתה כנראה חייב שיהיה לך איזשהי אובססיה על תאוות כוח. שלזה מתלוות עוד כמה תכונות. הדרך לשם דורשת את התכונות האלה. חבל.
אהבתיאהבתי
נכון.
אהבתיאהבתי
סוציולוגים טוענים שפרסום מאסיבי של תופעה חברתית, אין משמעותה שהתופעה התרחבה, אלא שהמודעות הציבורית והתקשורתית גדלה, והחברה אינה מוכנה להמשיך להעלים עין.
אני יודעת שזה לא מקל על מי שחווה/תה התעללות, אונס, אלימות ועוד, אבל המודעות החברתית היא זו שביכולתה למגר תופעות כאלה, לדרוש אכיפת כללי התנהגות ולשמור על עירנות (שלא תאפשר, לדוגמה, לאדם ששנים מסתובבת רכילות על התנהגותו המינית, להיבחר לנשיאות). ואולי בזה יש נחמה מסוימת לעתיד.
אהבתיאהבתי
כן, גם אני משער שדברים כאלה היו תמיד. אבל פעם לא ידענו, לא האמנו, וכו’.
אהבתיאהבתי