המצעד השנתי: 3-4/2006

בחצי הראשון של החודש הבלוגי, היו לנו בחירות ופוצצתי את הבלוג בסקרים אישיים שעודכנו כל חצי שנה בערך, וראו לפני כולם כמה קדימה באמת תקבל. כאילו שזה חשוב עכשיו וכאילו שמישהו זוכר, בעיקר את התקוות החברתיות.
מי שרוצה לדעת גם מה הצבעתי, כתעודת ביטוח שהצורך בה בהחלט הצדיק את עצמו יכול לקרוא על זה כאן: מסמר קטן כנגד הרוב, אבל תקופת הבחירות, עם כל האביב שפרח מסביב, נראית כל כך כל כך רחוקה עכשיו.
גורלו של המין האדמי, עליו כתבתי לכבוד פסח, ב13 באפריל בקטגוריה סיפורים בזמן אפשר נשאר אקטואלי תמיד. אפילו עכשיו.

מעבדות לחירות: תמצית גורלו של המין האדמי
חפא סיפר לנו הרבה סיפורים מן היקום, שלדבריו למד אותם בבית הספר של התבונה הגלקטית, לשם נלקח בילדותו ומשם חזר ישירות אלינו כדי לעזור לנו להתחבר לרשת הקוסמית.
בהסטוריה האלטרנטיבית תיארתי במשך שנה יקום על פי התגשמות הדברים שהוא תיאר.
חלק מהסיפורים שלו עסקו בראשית האדם, "המין האדמי", כפי שלדברי חפא, קוראים לנו ביקום.
לפי דבריו, המין האדמי נוצר בתחילתו במטרה אחת: לעבוד ולשרת את אדוניו-בוראיו, שהיו מעין תניני או חרדוני ענק שהגיעו לרמה טכנולוגית גבוהה, חמש מיליארד שנה לפני שעל כדור הארץ, באותה תקופה עולם של מים מלא יצורים חד-תאיים, יכול היה להיות מישהו שיחלום על טכנולוגיות כאלה ועל טכנולוגיות בכלל.
האדונים, שהתפתחו באיזור אחר של הגלקסיה, היו זקוקים לאדם, יצור קטן שהיה אז בעל כנפיים ודמה יותר לדבורה מאשר לאדם של ימינו, כדי שיבצע בשבילם כל מיני עבודות, שאת טיבן הברור לא הצליח חפא להסביר. לשם כך נברא, שובט והושבח ללא הרף במעבדות האדונים החרדונים.
בני האדם, כמו הדבורים, גודלו, לאחר שייצרו אותם במעבדה, בתוך כוורות ענק בהן עבדו כל ימיהם ולא שמעו מעולם על מושגים כמו חופש, שוויון, זכויות. אבל המוח שלהם נברא כך שהוא היה מסוגל כבר אז לחשוב מחשבות מורכבות ומופשטות.
אולי זה היה חלק ממהות העבודה שלשמה בני האדם נוצרו.
בני האדם היו אז אנדרוגינים – כל אחד מהם כלל בגופו את תאי הזרע, הביציות והשחלות, והתרבה מתוך עצמו. בהמשך, כאשר התחילו האדונים לחשוש מבני האדם, הם הפרידו אותם לשני מינים שכל אחד מהם חסר מחצית מאמצעי הרבייה.

תמקט, לפי הסיפורים שסיפר לנו חפא, הוא שמו של האדם הראשון שמרד נגד האדונים ונותר בחיים.
על מוצאו של תמקט (הלוחם הקדום) יש סיפורים שונים. חלק מהסיפורים גורסים, שבמוצאו הוא לא היה יצור אדם שפותח במעבדה, אלא יצור טבעי שבני מינו, הדומים לאדם, נוצרו בטבע ונכבשו במשך הזמן לעבדים. סיפורים אחרים טוענים שהוא נוצר מהפרייה שהשתמשה בזרע האדונים שהושתל בגוף אדם, ולכן הוא היה קצת אחר ושונה במחשבתו ובכוחותיו משאר בני האדם של תקופתו.
גם על המרד שהנהיג תמקט נגד האדונים יש גירסאות שונות, הפופולארית ביותר שבהן היא זו של אגדת אדמי הדבורה. בהסטוריה האלטרנטיבית שלי, יצא לי גם לחיות בעולמם.
כל הגירסאות מסכימות, שתמקט הושלך לתוך שדה כח בחלל, אולי חור שחור, שאליו היו האדונים משליכים את הפסולת שלהם, שכללה גם יריבים פוליטיים ובני אדם פגומים, כלומר כאלה שלא צלחו לעבודת האדונים.
שום דבר שהושלך לשדה הכח ההוא, לא יצא משם יותר.
אבל תמקט שרד שם, ואומרים שגם התחבר אל תובנות שהיו לכודות באותו שדה כח.
אולי היו אלה יצורים אינטליגנטים אחרים שנזרקו לשם על ידי האדונים, אולי מחשבות שנוצרו לבד מתוך התקבצות מאסות אדירות של חומרים יוצרי חלבונים וגלי חשמל (מה שנדרש בשביל מחשבה) שנלכדו בתוך שדה הכח, ואולי תובנות שנוצרו מתוך המחשבה של שדה הכח עצמו.
תמקט ראה שם הרבה אור לבן אשר חברי מסדר לוחמי הקרן הבהירה מאמינים שהוא אור ששרד מהאירוע של ראשית בריאת היקום, ואשר מלכתחילה נשא בתוכו תובנה.
תמקט למד שם דברים שאיפשרו לו לשרוד ולצאת משם מועשר בידע שסייע לו לשפר את הטכנולוגיה שהיתה בידו ולהמשיך את מלחמתו באדונים.
הוא יצא משם מחוזק באמונתו שכבר היתה קיימת קודם לכך, שבני האדם מסוגלים ליותר מאשר להיות כל חייהם עבדים, פועלים בכוורות של האדונים.
אבל עדיין הוא היה צריך לשכנע את שאר בני האדם שהם לא נועדו להיות כל חייהם עבדים, ושקיים עולם רחב יותר מהעולם שהם מכירים. לא הרבה מהם הלכו איתו בהתחלה, וגם הרבה זמן אחר כך.

חפא האמין שהרבה מהסיפורים שבתנ"ך ובמיתולוגיות, מקורם הוא מחוץ לכדור הארץ, בסיפורים כמו הסיפור הזה, אותם שמע בבית הספר הגלקטי. סיפורים אלה הדהדו מדור לדור ברשת הקוסמית הטלפתית, וגם אצל המין האדמי הצעיר מכולם, זה שבכדור הארץ, הם השתמרו, בגירסאות מקומיות.
אחת מהן, כך לפחות לפי חפא, נמצאת בחג הפסח, לא בסיפור שבו ניצלו בני ישראל את המצרים (ממנו למדתי שהמלה "לנצל" שנשמעת כמו חידוש לשוני בן זמנינו, היא תנ"כית) ואחר כך הטביעו אותם בים, לא בעשרת המכות ולא ב"שפוך חמתך", אלא בסיפור יציאת האדם מעבדות לחירות, דבר אליו נידון המין האנושי-האדמי, גם אם בניגוד לרצונו, עוד משחר ימיו ביקום, ובמחיר אשר משלמים סוללי הדרך הראשונים אל אותה חירות, כמו משה (שלא זכה להיכנס אל הארץ), פרומתיאוס הכבול ואחרים שלא את שמות כולם אנחנו יודעים, ממשיכי דרכו של תמקט איש הדבורה הקדום אשר הושלך אל החור השחור והוגלה גם על ידי חבריו.
ואולי כל הסיפורים הם הדהוד של סיפור קדמון אחד, המתרחש מחדש שוב ושוב.