חשבתי שהסיבה שהחרצוף הקבוע שלי מיעט בזמן האחרון לזייף תגובות שלי, היא שהוא מגוייס ונמצא עמוק בשטח.
לו, הרי, אין פרופיל 21, חשבתי.
אז חשבתי.
מתברר שלא כך.
במשך כל הימים האלה הוא ישב לו כמו עכבר בחוֹר שלו, ולא הגיב אלא כגנב בלילה, במקומות שכמעט אף אחד לא רואה (אבל אני ראיתי).
כל זה כדי שנחשוב הוא יעני מגוייס, ונתבייש.
היום הוא כבר לא יכול היה להתאפק, וכתב את תגובה 119אצל גדעון לוי.
תודה, חרצוף, שגילית לנו איפה אתה (כלומר, איפה אתה לא).
חבל שאין אייקון של השתאות סופקת כפיים. אין לאנשים האלה חיים? אבל איך יש לך סבלנות לעקוב אחריו? אני מאבדת אותה הרבה יותר מהר
אהבתיאהבתי
אני קורא הרבה מאמרים וטוקבקים, אז קל לגלות.
האמת היא, שבזמן האחרון לא היה לי זמן וראש לקרוא את כל הטוקבקים העמוסים במיוחד, ויכול להיות שהוא כתב עוד דברים שאני לא יודע עליהם.
גם חיפוש בגוגל אחרי תגובות שלי, מגלה לי את התגובות שלו.
אהבתיאהבתי
אני מודה שרמת הסבילות שלי לטוקבקים מאוד, מאוד נמוכה
אהבתיאהבתי
דרך אגב, מישהו שם מלבה את האש (אחד לפחות מאלה שמאחורי קבלת הטוקבקים בהארץ, גיליתי את הבלוג שלו כאן). שלחתי תגובה אחת איזה 5 פעמים שהם לא קיבלו, עד שהגיעה גם תגובה של חרצוף – ואז הם שמו אותה זו לצד זו (במאמר של מירב אלרוזורוב).
אהבתיאהבתי
זה לא מפתיע אותי, דווקא בהארץ הם נוטים משום מה להתעסק הרבה מאוד בעניין הטוקבקים.
אהבתיאהבתי
אומרים שהם יותר בסדר מוויינט והסביבה (לשם אני כבר לא מתקרב כמעט, אלא כדי להמליץ על תגובות שמאלניות עם מיעוט ממליצים), שמצנזרים יותר תגובות שמאלניות או אינטליגנטיות מדי. ובכל זאת הם לפעמים מוזרים ויש הרגשה שצריך לשנות את השם למשהו כמו "עובדיה חממי מאריאל" כדי שזה יעבור, או, אם ללכת על בטוח "המטיף": השם הזה תמיד מתקבל.
אהבתיאהבתי
LOL
צנזורה של טוקבקים ממילא סותרת את כל מהותם.
אהבתיאהבתי
בינתיים הם שפכו את כל התגובות שנתקעו להם מהבוקר בצנרת, וכל תגובותי האבודות נמצאו. אבל כך חרצופוביץ מ23 שהגבתי לו הפך ל88, ואף אחד לא מבין עכשיו מה אני רוצה ממגיב 23.
אהבתיאהבתי
זה חלק מהמשחק, לא?
אהבתיאהבתי
אני לא מאמינה, איזה מן סיפור זה, עצוב. לא מבינה בדברים האלה ובמיוחד לא מבינה מה הקטע שלו. הוא נשמע מקרה פסיכיאטרי אמיתי ודי קשה.
זה הוא באמת כותב את הדברים האלה בתגובות בפוסט שלינקקת אליו? זה נורא.
איך תיפטר ממנו?
אהבתיאהבתי
להיפטר ממנו אני לא יודע אם אפשר (זה שמאחורי הטוקבקים הבהיר לי טלפונית שזה לא מעניינם), אך הכלבים נובחים והשיירה עוברת.
אהבתיאהבתי