הסוף וההתחלה

אחרי כל מלחמה
מישהו צריך לנקות.
דברים לא
מתיישרים מעצמם, אחרי הכל.
מישהו צריך לדחוף את החצץ
לצידי הדרך,
כדי שהקרונות עמוסי הגוויות
יוכלו לעבור.

מישהו צריך להתלכלך
בפסולת ובאפר,
קפיצי מיטות,
זכוכית מנותצת,
ובגדים מגואלי דם.

מישהו צריך לגרור קורה
כדי לתמוך קיר
מישהו צריך לזגג חלון,
להציב דלת מחדש.

פוטוגני זה לא,
זה לוקח שנים.
כל המצלמות עזבו
למלחמה אחרת.

שוב נצטרך גשרים
ותחנות רכבת.

שרווולים יישחקו
מרוב הפשלתם
מישהו, מטאטא בידו
עדיין יזכור איך זה היה.
מישהו יקשיב
וינוד קלות בראשו
אנשים עדיין טוחנים על זה
זה כבר משעמם.

מפעם לפעם מאחרי השיחים,
מישהו עדיין חופר
טיעונים אכולי חלודה
וסוחב אותם אל ערמת הזבל.

אלה שיודעים
מה שהלך פה
צריכים לפנות דרך
לאלה שיודעים מעט
ופחות ממעט
ולבסוף מעט שכמוהו ככלום.

בדשא אשר מצמיח לגובה
גורמים ותוצאות,
מישהו חייב להתמתח,
עלה של עשב בפיו
מביט בעננים.

עפ"י תרגום לויסלבה שימברוסקה.