סטולי הגנוב אמר שאת המים נשמור

כי למחנה אנחנו ניכנס בצורה של אדים מן הים.

בבוקר עוד היינו אנרגיית אור טהורה, אליה היינו צריכים ליהפך כדי להגיע לכאן מכוכב שנמצא במרחק מיליון וחצי שנות אור. עכשיו נצטרך להפוך למים.

ועדיין הסכנות האמתיות המתינו לגופים שלנו מן המחנה שממול, שבעולם בני האדם.

לאחר תקופת שלום קצרה בין השליטים למותווים, הפרו השליטים את הברית, ובין המותווים לרודפיהם פרצה מלחמת אזרחים. בצפון הקימו ריקרדו פויירשטיין ורוני גרדינר ממשלת מותווים סוציאליסטית על שטח אוטונומי שכלל את חיפה והערים הצפוניות לה. מדינת תל אביב החופשית  כרתה איתה ברית לאחר שקמה בה קואליציה ליברלית שהנהיגה הקלות ואיפשרה למותווי הערים הסמוכות להיכנס לעיר ובירושלים הצליחו המותווים שפרצו מן המכלאות בהר הצופים ובכפרי הפלשתינים הנטושים להחזיק בעיר, עד שהתפלגו למותווי השמאל ומותווי הימין, שכרתו ברית עם מדינת בית אל, תומכת השליטים, וגירשו את מותווי השמאל מן העיר. בהסתת מותווי הימין והשליטים, פרץ המון אל 'האיזור המוגן' לשעבר שכלל את רחביה, בית הכרם וגבעת רם ופתח בפרעות נקם בתושביו. ברגע האחרון הצליחו צבי ועלווה להיחלץ מן המרתף שבו גרו בשנתיים האחרונות, והספיקו לראות איך האש פורצת אליו מן הבניין הבוער.

הם מצאו מקלט בשכונת העוני הצפונית של ירושלים, שם מצא אותם סטולי הגנוב כעבור שלוש שנים והביא אותם לכוכב שבו נאספנו כולנו. בכל אותן שנים לא זכר צבי דבר מן השנים שקדמו לכך, רק מאז שמצא את העבודה במאפיית סאמט שבאזור החרדי, מייד לאחר שירושלים חולקה לאיזורים והיתר נדרש כדי לעבור מאיזור לאיזור. מן המאפייה הזאת נשלח על אופניים להביא את 'לחם סאמט' לאיזור המוגן, לאחר ששלושה שליחים שנשלחו לפניו לא שבו. ושם גנבה עלווה את האופניים שלו והחזירה אותן אחר כך והתנצלה שרצתה לנסוע אל הוריה, שאותם היא לא יכולה לראות מאז שהפקיעו המשמרות את מכוניות האזרחים וסגרו את האיזורים. משהו אפל כיסה את מוחו לגבי כל התקופה הקודמת, וגם מרד המותווים לא העסיק את השניים שנאבקו לשמור על פינתם היחידה, חלקת אלוהים שמצאו במרתף שברחביה. ורק לאחר שצלחו מחסומי אש רבים, וכשכבר גרו בשכונת העוני שנמצאת כמעט בתוך המדבר, התחיל צבי להיזכר ונזכר לגמרי רק כשראה את החללית עם סטולי הגנוב, המתורגמן ושאר מיודעינו שבאה לחלץ אותם, יורדת אל הואדי שמצפון לשכונה. ובחוץ נמשכה בינתיים במשך חמש שנים מלחמת האזרחים כשבצד האחד נמצאות מדינות ירושלים ובית אל, ובצד השני מדינת תל אביב החופשית ומדינת המותווים שבצפון, והדרום היה מחולק בין תומכי שני הצדדים. אבל במדינת תל אביב הלכו וגברו הקולות שקראו לפרישה אנינה מן הברית עם "המסכנים" וה"בולשביקים", ורבים התגעגעו לתקופה שנציבות השליטים העליונה נמצאה בתל אביב, במגדל שבקריה שנהרס במתקפה מהחלל. היו קולות שאף קראו לבנות אותו שוב, לשוב אל העוצמה ולחדש את חומות המת"ג שהקואליציה הרחבה עם ארגוני השמאל והירוקים השביתה את פעילותן. אבל מגדל השליטים נמצא היה כעת בעיר גבעון שבמדינת בית אל שהתאחדה עם מדינת ירושלים ומינתה את אפרים סאמט לראש ממשלת האיחוד, עוד לפני שקבוצת הגנרלים לשעבר פיזרה את הממשלה בתל אביב ופרשה מהברית עם המותווים, חודש לפני הנחשול. ואחר כך הטו השליטים את הכח לטובת מדינת האיחוד של ירושלים ובית אל, רוני גרדינר ראש ממשלת המותווים נהרג בצאתו לשיחות שלום, וממשלת המותווים נכנעה והסגירה גם את הנשיא ריקרדו פוירשטיין שנשלח אל מחנה המעצר בלטרון.

ובינתיים בא הנחשול.

מזל היה לאותם אלה ששמעו לנביאים שהסתובבו בערי החוף במשך חודשים רבים וקראו לתושבים לעלות להרים, או לברוח לדרום. הרבה ניצלו משום שעלו לצפון להשתתף במלחמת המותווים. ההחלטה שמישהו ממפקדי המשמרות החליט לקחת גם אותם למחנה המעצר בלטרון ולא לשלוח אותם חזרה לתל אביב, הצילה באופן אירוני את חייהם. אפרים סאמט הושבע בינתיים למשיח של ממלכת ההר המאוחדת. אנחנו שמענו על השבעתו בטרנזיסטור כשהגענו לתוך המחנה, ולצבי היה השם הזה מאד מוכר.