המדורה של שרפת השמות

לחפא היה פעם שם אחר, אי אז, לפני שהוא נתלש מכדור הארץ.
כלומר, שם מן הסוג שרושמים במשרד הפנים, בתעודות הזהות. שם בשביל דרכונים ורישום משטרתי.
לא היה אכפת לו לגלות לנו אותו. הוא ממילא כבר מזמן התנתק ממנו, ולא היה לו שום דבר רגשי ביחס לשם הזה. אני חושב שגם לא היה אכפת לו אם הייתי מגלה לכם, כאן, את אותו שם רשמי, שעדיין היה בכיסו באיזו תעודת זהות מרופטת. לפעמים צריך, לשלם שלמונים לממונים על המעברים, אותיות ומספרים הם שוחד שמן מאד לממסד, האוכל ובולע אותם בעומק מרתפיו הממוחשבים היום, ידנים בעבר.
אותו עבר שבו חפא לא חשב מעולם שיבוא יום שהוא יהיה מסוגל להיפרד מהשם שלו. הוא היה כל זהותו, את כל מה שהוא, תלה בשם הזה. לא האמין שיש בו צדדים שהם מחוץ לגבולות השם.
"עכשיו אני איש בלי שם" אמר לנו חפא, "תנסו אותי ותראו".
בלי שם אתה נזיל ומגיע לכל מקום, בלי שם אתה יכול שיהיו לך אלף שמות, לאחוז בהם ולהרפות מהם לפי רצונך. אתה לא חייב דין וחשבון, והם לא יכולים לשים עליך ידם, אלה שתמצית חייהם היא לשים יד על אחרים ולכלוא אותם, כפיצוי על כך שהם עצמם כלואים. לכל אחד עשו את זה מקטנותו, אמר חפא. הרגילו אותנו להזדהות עם השם שלנו, לענות עוד לפני שקוראים לנו בו. כך קיצצו לנו מה שנשאר שארית מכנפי הדבורה הקדומות שאי פעם האדם נולד איתן.
חפא סיפר לנו על הטקס שבו שרף את השם שלו. אי שם בחלל, במחיצת ידידיו החייזרים, שלחלק מהם, בעולמות שלהם, היו בעיות דומות ואף מסובכות יותר, וחלק שעמדו בצד וצחקו על כל זה.
אבל כל אחד יכול להשתחרר מזה. גם כאן, על האדמה, כך טען זה שאני מכנה אותו חפא. הוא ימשיך לשאת תעודת זהות ולהעמיד פנים שהוא עונה אם קוראים לו. אבל בפנים, הוא יהיה חופשי מכל זה. כמו בלון מלא אויר, כמו נוצה, קל ברוח. עף לאן שהוא רוצה, ובעל יכולת גישה אל צדדים נסתרים שבו, אותם צדדים שלעולם אין השם מכסה ולפיכך כל עוד הוא קיים, הם לא קיימים, ואדם שלא מכיר את כל צדדיו, אתם צריכים להודות, עשוי להיות אדם מוגבל מאד. ואולי לכל החיים. "נראה אם אתם בשלים כבר להיפרד מהשם שלכם" כך אמר יום אחד לצבי, לי, ולעוד שלושה מחבורת המחץ שהזדמנו באותו יום לאיזור.
זה נראה לנו קוסם למדי, הרעיון הזה. זרמנו עם המלים שלו עד שהגענו לחצר אחת גדולה ונטושה שהיתה באיזור, שעצי אקליפטוס הקיפו אותה. חפא נתן לכל אחד מאיתנו קליפת אקליפטוס. כל אחד חרט על קליפתו את שמו, שם משפחתו, ותעודת הזהות, אלה שכבר היתה להם. אחר כך אספנו כמה עלים יבשים וענפים מן החצר הזאת, וחפא הדליק מדורה.
"אם אתם תרצו, עכשיו זה יהיה טקס הפרידה מהשם שלכם. או יותר נכון, טקס ההיכרות הראשונה שלכם עם עצמכם האמיתי, שתתחיל ברגע שקליפות השם הישן שלכם ייזרקו לתוך האש הזאת. אבל אני צריך להזהיר אותכם. ההיכרות הזאת יכולה להיות מבהילה מאד. אל תמהרו. יש לנו עוד את כל הערב צעיר. תחשבו על זה טוב" אמר חפא.
ישבנו כך שעה מסביב למדורה, צוחקים, מעבירים קטעים. צבי הציע להביא אפילו פינג'אן מהבית שלו שנמצא הכי קרוב, ולעשות קפה. חפא הציע, שאת הקפה נשתה אחרי. אחר כך שתקנו, יותר נכון, כל אחד התבודד עם קליפת האקליפטוס שלו, והתחיל להיות לא נעים באויר,עד שחפא אמר: "טוב. אז אתם נותנים לי עכשיו את הקליפות?"
הוא ידע שלא ניתן לו. עדיין לא היינו מוכנים.
כבר היה חושך. לקחנו איש איש את קליפתו, ובלי לומר מלה יצאנו מן החצר.

פורסם על ידי הצועד בנעליו In-his-shoes walker

extraterrestrial sources of knowledge

15 תגובות בנושא “המדורה של שרפת השמות

  1. לא הספקתי להיפרד, חפא פשוט נעלם ולא היה לי נעים לכתוב על איך ש’איבדתי’ אותו ואת סטולי הגנוב.
    היה ערב שבועות שיצא ב8 ביוני, וחפא שהאמין בתאריכים קוסמיים אותם עיגן לכדור הארץ על פי המצב והוית ביחס אל השמשות באותם כוכבי לכת שהם נקבעו התאריכים, האמין שלא במקרה ערב שבועות יצא באחד התאריכים המהותיים בלוח שלו, לציון אירוע שלא הבנתי אף פעם בדיוק. חפא האמין בכלל שלוח השנה היהודי מתואם לאותו לוח קוסמי שהוא מכיר, למרות שבדת עצמה לא האמין וראה בה תוצר של השתלטות בית הספר של האופל הגלקטי על הידע שמקורו בבתי הספר של התבונה הגלקטית הבהירה, והאמין שהדת כפי שהיא כיום היא חלק מעבודת החור השחור-השטן הקוסמי.

    אהבתי

  2. על פי מידע שקיבלתי ממנו ובהצלבה עם מאמרים שקראתי, כתבתי באותו יום את הפוסט ’מלכיצדק’. חפא האמין שמלכיצדק, שהוא הראשון שכונה ’כהן לאל עליון’ בתנ"ך למרות שלא היה יהודי, היה, כאדם או אב-טיפוס, איש בית הספר הגלקטי של התבונה הבהירה או היה קשור, כמוהו ממש, עם אנשי אותו בית ספר שמחוץ לכדור הארץ, שדרכם ניתן ל’עבריים’ הידע הקוסמי שזוהם בהמשך על ידי כוהני הדת משבט לוי "אבותיהם של עובדי השטן הרבניים דהיום" כפי שהגדיר זאת חפא.
    הפוסט נכתב באופן מזורז ולא יצא טוב כמו שרציתי, כי רציתי להספיק לצאת מהבית ולהיפרד מחפא ומסטולי הגנוב, שעמדו לצאת בו ביום אל האירוע שיקרה לדבריהם בעוד 40 יום, אירוע קוסמי נדיר שחפא חייב להיות בו. חפא כפי שכבר כתבתי ניסה לשדל אותי להצטרף אליהם למסע כדי לתעד את מה שנראה בבלוג שלי. אך בגלל התחייבויות בעולם הארצי שלי, הודעתי שאני לא מצטרף אליהם אבל הבטחתי להם שאלווה אותם אל נקודת היציאה.

    אהבתי

    1. חפא לא בדיוק אמר, אך רמז, שהיציאה תהיה דרך ’האזורים שמחוץ לעולם’, שלפעמים כינה אותם ’מימדים’ ואמר שהעמק שמדרום לנו מיוחד בהיותו עתיר גישה אליהם. בעמק הזה ’קיבלנו’ אותו והוא שאמר לנו שהנקודה שבה נפגשנו איתו נמצאת על ’גבול עולמות’. לא הצלחתי אף פעם להבין אם חוסר יכולתנו הרגילה לראות את ה’עולמות’ קשור בזה שהם נמצאים במימד אחר, אולי באיזה עקימה מקומית של הזמן, או במגבלת היעדר ה’יודע קבוע’ שלנו, מגבלת הראייה המפורסמת. חפא ענה תמיד תשובות שפעם היו לכאן ופעם לכאן. יתכן שרצה לומר לי שאני הוא המסרב להבין שאין סתירה בין הדברים. סיפרתי כבר שכשהיינו עם חפא הצלחנו לפעמים לראות ’עולמות’ ולחרוג ממגבלת הראיה, אבל משהו בי התקשה להשתכנע שזה קיים מחוץ ליכולת סוגסטיה בלתי רגילה שנמצאת בחפא למרות שחפא שב וטען שדווקא אני ראיתי עולמות מילדותי, שאחרת לא היה מזהה ומוצא אותי. אני רק צריך להתאמץ להזכר ולפנות לכך את הנויירונים שלי.

      אהבתי

  3. רציתי לבדוק אם כאשר חפא וסטולי ישאירו אותי לבד בנקודת היציאה, אהיה מסוגל לחזור לבדי מ’העולם שמעבר’ שבו אשאר כאשר יעזבו. רציתי לדעת גם מה אראה שם בדקות שאשאר לבד, בלי השפעתו הסוגסטיבית של חפא. חפא בעצמו הציע שאנסה פעם תרגיל זה, וזאת היתה ביני לביני פשרה נאותה בין הסקרנות שלי לבין הפחד שהוא אולי זה שבאמת מנע אותי מלהצטרף אליהם למסע.
    קרוב לשעת כניסת החג עמדתי בגן שבו אמר לי חפא שהוא וסטולי הגנוב יעברו. הוצאתי את המכשיר, זה שארבעה חודשים אחר כך כל המידע שהיה בו נמחק באיבחת שפיכת קפה, ועמדתי לשגר איזה סמס כשלפתע הם הופיעו במורד הגן. הם הלכו מהר והבנתי שעלי להצטרף בלי לשאול שאלות, כי הם בעצם כבר בתוך הנסיעה.

    אהבתי

    1. ועמדתי לשגר איזה סמס כשלפתע הם הופיעו במורד הגן, והצטרפתי אליהם. הם הלכו מהר, כמו שהיינו הולכים כשהיינו נערים, וחפא אמר לי שבעוד זמן קצר הם ייכנסו להילוך נסיעה ויתחילו ללכת מאד מהר, ואז אצטרך להיות באותה מהירות כדי לא לאבד אותם כי הם לא יוכלו לחכות לי מאותו רגע. אני זוכר שבמרחק כמה רחובות משם פגשתי איזה חבר שסיפר לי שכמה רגעים אחרי הפעם הקודמת שנתקלתי בו, באותה סביבה, זה היה בטיול רגלי לילי, עצרו אותו שוטרים וחיפשו עליו סמים. זכרתי את הניידת שעברה אז על ידי וגם את הסמסים ששיגרה לי באותן דקות זאת שבדיוק התכוונתי לסמס לה כשחפא וסטולי הגנוב הופיעו בגן. חפא וסטולי הגנוב עדיין היו במרחק שיכולתי להדביק אחרי שנפרדתי מהחבר, אבל חשבתי שאני חייב לשלוח את הסמס ההוא שהתחלתי לשלוח ולחכות לפחות איזה שעה, ואחרי זה לא אשלח לעולם. איכשהו, אני לא זוכר מתי, איבדתי אותם, אולי כשעצרתי לשלוח את הסמס ואולי אחרי זה, עולי לפני זה. לא קלטתי את זה באותם רגעים למרות מה שחפא אמר לי, וחשבתי שהם חייבים להיות בסביבה עדיין.

      אהבתי

  4. היתה לי הרגשה שהם יהיו בחורשה של שריפת השמות, לא יודע למה. זה היה לא רחוק משם והיה נראה לי הגיוני והכרחי שהם יעברו שם, למרות שהדרך שהלכנו בה לא היתה בהכרח בכיוון, וחשבתי שאולי אגיע לשם מהר מהם. אולי משום ששם דיבר חפא הכי הרבה, בתקופה שהוא גר שם, על המעברים שבין העולמות ואולי מפני שכל הזמן היתה לי מחשבה שאחד המעברים נמצא בחורשה הזאת. היו לי עוד כיוונים שיכולתי לחשוב שחפא וסטולי המשיכו בהם, אבל הימרתי על הכיוון הזה. יכול להיות שזה בכלל לא היה משנה אם הימרתי נכון או לא. אבל הם לא היו שם, השעה חלפה בינתיים, שום סמס לא הגיע והחושך ירד. התחלתי לחזור הביתה, עשיתי את דרכי דרך המקום שפעם היה מרכז היקום ועכשיו שררה בו ריקות מוחלטת. הייתי האיש היחיד ברחובות ששם והרגשתי לבד לגמרי, בחושך כפי שלא הרגשתי מעולם. אחר כך התעשתתי ויצאתי מן השכונות האלה, מאזור העבר אל אזורי ההווה. כמה סמסים עצבנים נשלחו ונענו בתגובות עצבניות אבל אחרי שנתיים שיחקנו בפרמוויל והחלפנו כמה תרנגולות ושפנים.

    אהבתי

  5. ’הבורא’ שיצר את המפץ הגדול, התכוון לפזר על פני מרחבים עצומים ידע שהיה ברשותו, כך שלא יוכל להיאסף למאגר מידע טוטאלי ביקום האחר, שממנו בא ’הבורא’, שהוא קטן בהרבה מהיקום שלנו וגודלו כגודל ננס לבן ויש אומרים אפילו פחות מכך, כגודל חדר, אבל הוא צפוף יותר וכבד.
    ’הבורא’ השתמש בעיקרון שעל פיו "עולם יכול להפוך לדמיון אם נמצא מוח אשר יוכל לדמיין אותו" כדי להוציא את הידע ממרחב הממשות של היקום שלו על ידי כך שהפך אותו ל’אי ממשות’, ואחר כך הפך את עצמו, אולי באמצעות מוחו עצמו ואולי באמצעות מוח שותף שהיה לו שם, ל’אי ממשות’ גם כן, וכך עזב את מרחב הממשות של היקום שלו, ומחוץ למרחב הממשות התגשמו מחדש הוא והידע שנשא איתו, ושם במרחב אי הממשות, פוצץ ’הבורא’ את מה שהיה במוחו ומנקודה זו פרץ המפץ הגדול.

    אהבתי

    1. ’הבורא’ התקיים בתוך היקום החדש פרק זמן קצר, ואז עף מתוכו דרך החור השחור הראשון שנוצר, אל מימד אחר, אולי חזרה אל היקום ממנו בא. שם יתכן ושפטו אותו השליטים על שאיבד להם את הידע שהיה חסר להם להשלמת מאגר שליטה טוטאלי על כל המצוי ביקומם, אך יתכן שאל היקום האחר נפלטה רק גופתו נטולת המוח או שהוא חי שם כזומבי.

      אהבתי

      1. כך מאמינים רבים מן המורים והתלמידים בבית הספר הגבוה של התבונה הגלקטית הבהירה, למרות שיש גם רבים השוללים סיפור זה או מתנגדים להצגתו במלים שהן בעיניהם מטאפורות.
        אבל אלה שמאמינים בסיפור זה כפשוטו, יוצאים אחת לכמה אלפי שנים, אל נקודה שנפערת במחזוריות במקום שבו יש סוברים שהיה החור השחור הראשון שנוצר ביקום, ולכן דרכה הסתלק מן היקום ’הבורא’. זהו האירוע הנדיר שאליו יצא חפא לחזות בו, אירוע שלפי חישוביו של חפא מתרחש תמיד ב19 ביולי, יום לפני היום שאותו קבע כ’מרד אדמי הדבורה הראשון’.
        בפעם הקודמת קרה האירוע בשנת 2800 לפני הספירה, לפי חשבונו של חפא. אז קפץ אל החור ראש בית הספר הגבוה של התבונה הבהירה האחרון של ממלכת האור, תמקט ה489 שחפא מאמין שהוא היה החייזר יהוה, שקיבל אחריות על ’הכפתור הכחול’ וניסה להנחיל לתושביו את ידע התבונה הגלקטית הבהירה.

        אהבתי

  6. יש אומרים שהוא עזב את היקום מתוך יאוש על נפילת ממלכת האור הראשונה והיכבשותה בידי כוחות על-גלקטיים אשר באו, לפי אמונתו, מן היקום האחר כדי לאסוף את כל הידע שפיזר ’הבורא’ בחזרה, יש אומרים שביקש לעבור אל היקום האחר כדי לעזור לבורא ולאחרים שקפצו אל החור השחור באירועים הקודמים, להלחם נגד השליטים ולנטרל שם את כוחם המאיים על היקום שלנו, אך ברשימות שלו שמצא חפא בארכיוני בית הספר הגבוה, רשם תמקט 489 שהוא ראה את עצמו אחראי לכך שהידע של הנצחת החיים הוצא בתקופתו משליטתו של בית הספר הגבוה של התבונה הגלקטית ונרשם כקניין מעמד האדמים העליון באופן בלעדי.

    אהבתי

    1. כאשר היה הידע בידי אנשי התבונה הגלקטית העליונה, הם השתמשו בו להארכת חייהם של התלמידים והחוקרים לתקופה קצובה של כ5000 שנה (זמן שהוקצב לכל אחד כדי להשלים את משימת הידע שהטיל עליו דורו) ולא יותר מכך. האמנה של התבונה הגלקטית אסרה מתן חיי נצח או שימוש בידע הארכת החיים למטרה זו. תמקט ה489 ראה בקניית הידע והשימוש בו ללא הגבלה למעמד אחד אסון ליקום שייגרם בגלל שלטונו של מעמד אחד באופן אינסופי, והוא האמין שמעמד זה יחבור בסופו של דבר אל שליטי העולם האחר ויאסוף עבורם את כל הידע החופשי שמסתובב ביקום.

      אהבתי

      1. הקצבת זמן החיים היתה בעיני אנשי התבונה הגלקטית ערובה כנגד התנוונות הצורך במחקר, חיפוש ושיפור מצד אחד, וגם ערובה לכך שהידע שיש ביקום לא ייאסף כולו בתקופת חיים אחת לכדי מאסה קריטית שתיפול בידיים של השליטים מן היקום האחר.
        יש המאמינים שגם את החורים השחורים והתנינים – האדונים הראשונים, שלחו שליטי היקום האחר מלכתחילה כדי לבלוע מתוכו את הידע שגנב ממנו ’הבורא’.

        אהבתי

      2. לפני שעזב, ציוה תמקט 489 על שני תלמידיו הבכירים, מטטרון ונופלדנס, להשגיח על הצעיר בתלמידים מלכיצדק, אותו שם ב’כפתור הכחול’ כדי ללמד את ידע התבונה הבהירה לבני האדם באשראם שבנו לו שם תמקט וחבריו, על אחת הגבעות אשר ליד ירושלים, לחפא יש שתי גרסאות לגבי מקום הגבעה בה היה ממוקם האשראם, ושתיהן מפתיעות.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: