הנה תגובה בשמי שהופיעה לפני כמה ימים במאמר של נחמיה שטרסלר בהארץ (תגובה מס' 9). זו תגובה חרצופית טיפוסית, שחלק ממנה הוא דברים שהועתקו ממני, מתגובות אחרות במאמרים קודמים של שטרסלר, וחלק הוסיף החרצוף משלו.
מה שהיה שלי במקור יסומן בצבע כחול
מה שכולו תוספת מוחו הקודח של החרצוף יסומן אדום.
מה ששטרסלר מגדיר כפופוליזם הם נסיונות לתקן חלק מהעוולות בארץ
עפ"י משל הרכבת, לשטרסלר לא אכפת באמת מאלה שיעופו מהרכבת תוך כדי דהירתה. מבחינתך ומבחינת חבריך לאסכולת הביביאנים, זה אפילו עדיף. ככה בונים רכבות מהירות, אבל לא מרפאים חברה חולה. (ולא מעט "בזכות" אנשים כמוך ששמו להם ערך ברמיסת `המיותרים`).
כשאני אומר `מיותרים` אני מתכוון גם ובעיקר לבעלי פרופיל 21 שהוקאו מהחברה למרות שהם האנשים הכי איכותיים בארץ, וראוי שימונו למשרות בכירות – החל משרים וחברי כנסת וכלה במנכ"לים של החברות הגדולות ביותר במשק.
ואל תצחיק אותנו כשאתה מדבר בנשימה אחת על תחרות ועל שיחה סלולרית, והורדת מחירי הנסיעה הבינעירונית לא כוללת את היישובים והשכונות שלא משתלם להסיע אוטובוסים אליהם, כגון כפרים בדווים. וכבר ברור שהרפורמות שאתה מדבר עליהם בחשמל ובמים, לנו הם רק יעלו יותר. לא לך, המקבל את תגמולך הישר מבעלי ההון, שישבנם הוא כתובת המגורים ללשונך.
ואם יורשה לי להוסיף, גם החרצוף שמבצע את העבודה הזאת, מקבל את תגמולו, או מקווה לקבל את תגמולו, מאיזשהו מקום.
בלוג הצועד The VValker's blog 
כע כע כע וואלה כע
אהבתיאהבתי
יש לזה מנגינה?
אהבתיאהבתי
אני תוהה, כשאתה כותב טוקבק מעניין, כמו מה שכתבת שם, אתה גם מעלה אותו בפוסט או רק משאיר אותו ומקווה שהוא ישאר שם? כלומר, האם משהו שכתוב טוב, לא ראוי שיועתק לבלוג שלך גם כדי לקבל חשיפה יותר רצינית?
לפעמים יש לי את ההתלבטות הזו.
אהבתיאהבתי
נראה לי שדווקא שם קוראים אותו יותר, למרות שהייתי מעדיף כמובן שיהיה אחרת…
לפעמים אני גם מעלה דברים כאן (כאן יש לי את היתרון של אי הגבלת מקום ואני יכול לערוך דברים) ואולי אעשה זאת לגבי הטוקבק הנ"ל.
אהבתיאהבתי
טוקבקיסט צמרת!
אהבתיאהבתי
וואלה!
אהבתיאהבתי
וואו.
אהבתיאהבתי
לא הספקתי להיפרד, חפא פשוט נעלם ולא היה לי נעים לכתוב על איך ש’איבדתי’ אותו ואת סטולי הגנוב.
היה ערב שבועות שיצא ב8 ביוני, וחפא שהאמין בתאריכים קוסמיים אותם עיגן לכדור הארץ על פי המצב והוית ביחס אל השמשות באותם כוכבי לכת שהם נקבעו התאריכים, האמין שלא במקרה ערב שבועות יצא באחד התאריכים המהותיים בלוח שלו, לציון אירוע שלא הבנתי אף פעם בדיוק. חפא האמין בכלל שלוח השנה היהודי מתואם לאותו לוח קוסמי שהוא מכיר, למרות שבדת עצמה לא האמין וראה בה תוצר של השתלטות בית הספר של האופל הגלקטי על הידע שמקורו בבתי הספר של התבונה הגלקטית הבהירה, והאמין שהדת כפי שהיא כיום היא חלק מעבודת החור השחור-השטן הקוסמי.
אהבתיאהבתי
אני רואה שגם ’ללא שם’ מתחיל לזייף את הסגנון שלי!
אהבתיאהבתי
על פי מידע שקיבלתי ממנו ובהצלבה עם מאמרים שקראתי, כתבתי באותו יום את הפוסט ’מלכיצדק’. חפא האמין שמלכיצדק, שהוא הראשון שכונה ’כהן לאל עליון’ בתנ"ך למרות שלא היה יהודי, היה, כאדם או אב-טיפוס, איש בית הספר הגלקטי של התבונה הבהירה או היה קשור, כמוהו ממש, עם אנשי אותו בית ספר שמחוץ לכדור הארץ, שדרכם ניתן ל’עבריים’ הידע הקוסמי שזוהם בהמשך על ידי כוהני הדת משבט לוי "אבותיהם של עובדי השטן הרבניים דהיום" כפי שהגדיר זאת חפא.
הפוסט נכתב באופן מזורז ולא יצא טוב כמו שרציתי, כי רציתי להספיק לצאת מהבית ולהיפרד מחפא ומסטולי הגנוב, שעמדו לצאת בו ביום אל האירוע שיקרה לדבריהם בעוד 40 יום, אירוע קוסמי נדיר שחפא חייב להיות בו. חפא כפי שכבר כתבתי ניסה לשדל אותי להצטרף אליהם למסע כדי לתעד את מה שנראה בבלוג שלי. אך בגלל התחייבויות בעולם הארצי שלי, הודעתי שאני לא מצטרף אליהם אבל הבטחתי להם שאלווה אותם אל נקודת היציאה.
אהבתיאהבתי
חפא לא בדיוק אמר, אך רמז, שהיציאה תהיה דרך ’האזורים שמחוץ לעולם’, שלפעמים כינה אותם ’מימדים’ ואמר שהעמק שמדרום לנו מיוחד בהיותו עתיר גישה אליהם. בעמק הזה ’קיבלנו’ אותו והוא שאמר לנו שהנקודה שבה נפגשנו איתו נמצאת על ’גבול עולמות’. לא הצלחתי אף פעם להבין אם חוסר יכולתנו הרגילה לראות את ה’עולמות’ קשור בזה שהם נמצאים במימד אחר, אולי באיזה עקימה מקומית של הזמן, או במגבלת היעדר ה’יודע קבוע’ שלנו, מגבלת הראייה המפורסמת. חפא ענה תמיד תשובות שפעם היו לכאן ופעם לכאן. יתכן שרצה לומר לי שאני הוא המסרב להבין שאין סתירה בין הדברים. סיפרתי כבר שכשהיינו עם חפא הצלחנו לפעמים לראות ’עולמות’ ולחרוג ממגבלת הראיה, אבל משהו בי התקשה להשתכנע שזה קיים מחוץ ליכולת סוגסטיה בלתי רגילה שנמצאת בחפא למרות שחפא שב וטען שדווקא אני ראיתי עולמות מילדותי, שאחרת לא היה מזהה ומוצא אותי. אני רק צריך להתאמץ להזכר ולפנות לכך את הנויירונים שלי.
אהבתיאהבתי
רציתי לבדוק אם כאשר חפא וסטולי ישאירו אותי לבד בנקודת היציאה, אהיה מסוגל לחזור לבדי מ’העולם שמעבר’ שבו אשאר כאשר יעזבו. רציתי לדעת גם מה אראה שם בדקות שאשאר לבד, בלי השפעתו הסוגסטיבית של חפא. חפא בעצמו הציע שאנסה פעם תרגיל זה, וזאת היתה ביני לביני פשרה נאותה בין הסקרנות שלי לבין הפחד שהוא אולי זה שבאמת מנע אותי מלהצטרף אליהם למסע.
קרוב לשעת כניסת החג עמדתי בגן שבו אמר לי חפא שהוא וסטולי הגנוב יעברו. הוצאתי את המכשיר, זה שארבעה חודשים אחר כך כל המידע שהיה בו נמחק באיבחת שפיכת קפה, ועמדתי לשגר איזה סמס כשלפתע הם הופיעו במורד הגן. הם הלכו מהר והבנתי שעלי להצטרף בלי לשאול שאלות, כי הם בעצם כבר בתוך הנסיעה.
אהבתיאהבתי
ועמדתי לשגר איזה סמס כשלפתע הם הופיעו במורד הגן, והצטרפתי אליהם. הם הלכו מהר, כמו שהיינו הולכים כשהיינו נערים, וחפא אמר לי שבעוד זמן קצר הם ייכנסו להילוך נסיעה ויתחילו ללכת מאד מהר, ואז אצטרך להיות באותה מהירות כדי לא לאבד אותם כי הם לא יוכלו לחכות לי מאותו רגע. אני זוכר שבמרחק כמה רחובות משם פגשתי איזה חבר שסיפר לי שכמה רגעים אחרי הפעם הקודמת שנתקלתי בו, באותה סביבה, זה היה בטיול רגלי לילי, עצרו אותו שוטרים וחיפשו עליו סמים. זכרתי את הניידת שעברה אז על ידי וגם את הסמסים ששיגרה לי באותן דקות זאת שבדיוק התכוונתי לסמס לה כשחפא וסטולי הגנוב הופיעו בגן. חפא וסטולי הגנוב עדיין היו במרחק שיכולתי להדביק אחרי שנפרדתי מהחבר, אבל חשבתי שאני חייב לשלוח את הסמס ההוא שהתחלתי לשלוח ולחכות לפחות איזה שעה, ואחרי זה לא אשלח לעולם. איכשהו, אני לא זוכר מתי, איבדתי אותם, אולי כשעצרתי לשלוח את הסמס ואולי אחרי זה, עולי לפני זה. לא קלטתי את זה באותם רגעים למרות מה שחפא אמר לי, וחשבתי שהם חייבים להיות בסביבה עדיין.
אהבתיאהבתי
היתה לי הרגשה שהם יהיו בחורשה של שריפת השמות, לא יודע למה. זה היה לא רחוק משם והיה נראה לי הגיוני והכרחי שהם יעברו שם, למרות שהדרך שהלכנו בה לא היתה בהכרח בכיוון, וחשבתי שאולי אגיע לשם מהר מהם. אולי משום ששם דיבר חפא הכי הרבה, בתקופה שהוא גר שם, על המעברים שבין העולמות ואולי מפני שכל הזמן היתה לי מחשבה שאחד המעברים נמצא בחורשה הזאת. היו לי עוד כיוונים שיכולתי לחשוב שחפא וסטולי המשיכו בהם, אבל הימרתי על הכיוון הזה. יכול להיות שזה בכלל לא היה משנה אם הימרתי נכון או לא. אבל הם לא היו שם, השעה חלפה בינתיים, שום סמס לא הגיע והחושך ירד. התחלתי לחזור הביתה, עשיתי את דרכי דרך המקום שפעם היה מרכז היקום ועכשיו שררה בו ריקות מוחלטת. הייתי האיש היחיד ברחובות ששם והרגשתי לבד לגמרי, בחושך כפי שלא הרגשתי מעולם. אחר כך התעשתתי ויצאתי מן השכונות האלה, מאזור העבר אל אזורי ההווה. כמה סמסים עצבנים נשלחו ונענו בתגובות עצבניות אבל אחרי שנתיים שיחקנו בפרמוויל והחלפנו כמה תרנגולות ושפנים.
אהבתיאהבתי
’הבורא’ שיצר את המפץ הגדול, התכוון לפזר על פני מרחבים עצומים ידע שהיה ברשותו, כך שלא יוכל להיאסף למאגר מידע טוטאלי ביקום האחר, שממנו בא ’הבורא’, שהוא קטן בהרבה מהיקום שלנו וגודלו כגודל ננס לבן ויש אומרים אפילו פחות מכך, כגודל חדר, אבל הוא צפוף יותר וכבד.
’הבורא’ השתמש בעיקרון שעל פיו "עולם יכול להפוך לדמיון אם נמצא מוח אשר יוכל לדמיין אותו" כדי להוציא את הידע ממרחב הממשות של היקום שלו על ידי כך שהפך אותו ל’אי ממשות’, ואחר כך הפך את עצמו, אולי באמצעות מוחו עצמו ואולי באמצעות מוח שותף שהיה לו שם, ל’אי ממשות’ גם כן, וכך עזב את מרחב הממשות של היקום שלו, ומחוץ למרחב הממשות התגשמו מחדש הוא והידע שנשא איתו, ושם במרחב אי הממשות, פוצץ ’הבורא’ את מה שהיה במוחו ומנקודה זו פרץ המפץ הגדול.
אהבתיאהבתי
’הבורא’ התקיים בתוך היקום החדש פרק זמן קצר, ואז עף מתוכו דרך החור השחור הראשון שנוצר, אל מימד אחר, אולי חזרה אל היקום ממנו בא. שם יתכן ושפטו אותו השליטים על שאיבד להם את הידע שהיה חסר להם להשלמת מאגר שליטה טוטאלי על כל המצוי ביקומם, אך יתכן שאל היקום האחר נפלטה רק גופתו נטולת המוח או שהוא חי שם כזומבי.
אהבתיאהבתי
כך מאמינים רבים מן המורים והתלמידים בבית הספר הגבוה של התבונה הגלקטית הבהירה, למרות שיש גם רבים השוללים סיפור זה או מתנגדים להצגתו במלים שהן בעיניהם מטאפורות.
אבל אלה שמאמינים בסיפור זה כפשוטו, יוצאים אחת לכמה אלפי שנים, אל נקודה שנפערת במחזוריות במקום שבו יש סוברים שהיה החור השחור הראשון שנוצר ביקום, ולכן דרכה הסתלק מן היקום ’הבורא’. זהו האירוע הנדיר שאליו יצא חפא לחזות בו, אירוע שלפי חישוביו של חפא מתרחש תמיד ב19 ביולי, יום לפני היום שאותו קבע כ’מרד אדמי הדבורה הראשון’.
בפעם הקודמת קרה האירוע בשנת 2800 לפני הספירה, לפי חשבונו של חפא. אז קפץ אל החור ראש בית הספר הגבוה של התבונה הבהירה האחרון של ממלכת האור, תמקט ה489 שחפא מאמין שהוא היה החייזר יהוה, שקיבל אחריות על ’הכפתור הכחול’ וניסה להנחיל לתושביו את ידע התבונה הגלקטית הבהירה.
אהבתיאהבתי
יש אומרים שהוא עזב את היקום מתוך יאוש על נפילת ממלכת האור הראשונה והיכבשותה בידי כוחות על-גלקטיים אשר באו, לפי אמונתו, מן היקום האחר כדי לאסוף את כל הידע שפיזר ’הבורא’ בחזרה, יש אומרים שביקש לעבור אל היקום האחר כדי לעזור לבורא ולאחרים שקפצו אל החור השחור באירועים הקודמים, להלחם נגד השליטים ולנטרל שם את כוחם המאיים על היקום שלנו, אך ברשימות שלו שמצא חפא בארכיוני בית הספר הגבוה, רשם תמקט 489 שהוא ראה את עצמו אחראי לכך שהידע של הנצחת החיים הוצא בתקופתו משליטתו של בית הספר הגבוה של התבונה הגלקטית ונרשם כקניין מעמד האדמים העליון באופן בלעדי.
אהבתיאהבתי
כאשר היה הידע בידי אנשי התבונה הגלקטית העליונה, הם השתמשו בו להארכת חייהם של התלמידים והחוקרים לתקופה קצובה של כ5000 שנה (זמן שהוקצב לכל אחד כדי להשלים את משימת הידע שהטיל עליו דורו) ולא יותר מכך. האמנה של התבונה הגלקטית אסרה מתן חיי נצח או שימוש בידע הארכת החיים למטרה זו. תמקט ה489 ראה בקניית הידע והשימוש בו ללא הגבלה למעמד אחד אסון ליקום שייגרם בגלל שלטונו של מעמד אחד באופן אינסופי, והוא האמין שמעמד זה יחבור בסופו של דבר אל שליטי העולם האחר ויאסוף עבורם את כל הידע החופשי שמסתובב ביקום.
אהבתיאהבתי
הקצבת זמן החיים היתה בעיני אנשי התבונה הגלקטית ערובה כנגד התנוונות הצורך במחקר, חיפוש ושיפור מצד אחד, וגם ערובה לכך שהידע שיש ביקום לא ייאסף כולו בתקופת חיים אחת לכדי מאסה קריטית שתיפול בידיים של השליטים מן היקום האחר.
יש המאמינים שגם את החורים השחורים והתנינים – האדונים הראשונים, שלחו שליטי היקום האחר מלכתחילה כדי לבלוע מתוכו את הידע שגנב ממנו ’הבורא’.
אהבתיאהבתי
לפני שעזב, ציוה תמקט 489 על שני תלמידיו הבכירים, מטטרון ונופלדנס, להשגיח על הצעיר בתלמידים מלכיצדק, אותו שם ב’כפתור הכחול’ כדי ללמד את ידע התבונה הבהירה לבני האדם באשראם שבנו לו שם תמקט וחבריו, על אחת הגבעות אשר ליד ירושלים, לחפא יש שתי גרסאות לגבי מקום הגבעה בה היה ממוקם האשראם, ושתיהן מפתיעות.
אהבתיאהבתי
אבל נופלדנס בגד בחבריו, כלא את מטטרון ואת מלכיצדק העביר מתפקידו, ובמקומו מינה על האשראם את אחד מכהני הדתות האליליות מן הסביבה (אשר העביר אותו למקום אחר) אותם עשה בעלי בריתו ומינה אותם לבעלי המונופול על "דברי אלוהים" וגם נתן להם מעט ידע כדי שיוכלו לשלוט באנשים, ואת הידע החשוב יותר העביר לידי האדונים הגלקטיים החדשים שכבשו את מקומה של ממלכת האור, ובתמורה מינו אותו לאחראי ולאפוטרופוס משגיח על המין האדמי ב’כפתור הכחול’, אשר הפך לאזור קניין שאנשי בית הספר של התבונה הגלקטית לא הורשו להתקרב אליו. את הדברים האחרונים סיפר לי חפא רק בפעם האחרונה שנפגשנו, בשעה שהלכנו מהר, ולכן לא הספקתי לכתוב אותם בפוסט שכתבתי כמה שעות לפני כן.
עוד דברים חדשים על התקופה הזאת ניתן למצוא בפוסט <a target=_blank href="https://radiofonia2012.wordpress.com/2005/04/03/%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%99%D7%A7%D7%98-%D7%94%D7%94%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94-%D7%94%D7%90%D7%9C%D7%98%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%9B%D7%9E%D7%94-%D7%9E%D7%9C%D7%95/">על ההסטוריה הגדולה וההסטוריה הקטנה.
אהבתיאהבתי