בחודשים האחרונים של מצעד המחץ היתה מורגשת עובדה אחת: שקיעתו של הדיסקו, ששלט ללא עוררין במצעדי העולם של השנים הקודמות. הדיסקו לא מת לגמרי, היו לו עוד תקומות קטנות ואומרים שגם היום הוא עוד חי, אבל זה כבר לא היה זה, מה שהיה בשנים הקודמות. במצעדים השנתיים של ישראל, רשת ג' וגל"ץ, אירע מהפך אמיתי כשהשיר ההגיוני של סופרטרמפ (זונת על) הצינית והמתוחכמת (מתוך אלבום המופת Breakfast in America), לקח את שיר השנה בשני הגלים (במצעד המחץ השנתי – מקום 16), סופרטרמפ גם חטפה את התואר להקת השנה מהבי.ג'יס שעד אמצע 1979 נראו המועמדים הבטוחים לקחת שנה שניה ברציפות את כל התארים עם "טרגדיה" הפגזי (מקום אחרי סופרטרמפ, גם אצלינו). אפילו השעה הצעקנית של טוני פיין ושוש עטרי, בין 3 ל4, שינתה את שמה מ"די ס קו" ל"חדש חדיש ומחודש".
גם במצעד המחץ, שמספר המדרגים שלו הלך ופחת, אבל עדיין היו הנאמנים בחבורה, שהקפידו לדרג אותו כל שבוע, הסתמנה פאזה שונה לעומת מה שהיה קודם. יותר ציניות וזעם מצד אחד, ורצון לברוח אל מרחב שקט יותר, רגוע יותר ופחות צעקני מצד שני. אולי רצון להתחיל לבנות חיים. הדברים מתבטאים בדירוג 10 המקומות הראשונים של המצעד האחרון, מצעד מס' 155, ששודר ב6.3.80, בדיוק שלוש שנים אחרי שיצא לדרך המצעד הראשון.
במקום הראשון, שבוע רביעי ברציפות, היה Styx – Boat on the River עליו כבר כתבתי.
למקום השני עלה, תוך ששה שבועות, השיר היפהפה John & Vangelis – I Hear You Now
למקום השלישי ירד, אחרי 8 שבועות בלי שהצליח לכבוש את המקום הראשון, שיר באוירה אחרת, אבל גם אופיינית, לפחות לחודשים הקודמים, סגנון "הגל החדש" העולה:
Clash – London Calling
לונדון קוראת לערים במרחק
מלחמה הוכרזה עכשיו – הקרב הוכרע
לונדון קוראת לעולם שלמטה
צאו מהארונות, בנים ובנות
לונדון קוראת, עכשיו אל 'סתכלו עלינו
הביטלמניה הנוצצת נפלה שדודה
לונדון קוראת, תראו, אין לנו סווינג
חוץ משלטון הדברים האלה המכים
תקופת הקרח באה, השמש צללה
צפויה הינמסות, האויר נהיה רטוב
מכוניות כבר לא נוסעות, אבל אני לא מפחד
כי לונדון בוערת ואני
אני גר בנהר
Steve Forbert – Romeo's Tune הנחמד והנשכח, תפס את המקום הרביעי, ללא שינוי מהפעם הקודמת (7 שבועות).
בלוג הצועד The VValker's blog 