כולנו משוטטים שם, אבל לרוב אנחנו שוכחים

הראשון שענה לנו בקשר היה סטולי הגנוב.
כשהתחילו האחרים לענות, התברר שהרבה מהם הכרנו כבר קודם. בעצם, את כולם הכרנו.
התברר לי ששוטטתי ברשת הטלפתית הרבה לפני שידעתי את זה, או שמעתי על זה בכלל.
ולא רק אני.
כולנו משוטטים שם, אבל לרוב אנחנו שוכחים.
כי המוח האדמי לא בנוי לדעת קבוע, כלומר לזכור.
או שמשהו חוסם אותו שם, בנתיבים המתחברים לשרת העל (superserver) של הזכרון.

בגלל זה היינו צריכים לעשות את כל הדברים שעשינו, לאסוף קופסאות וארגזים ושאר שמעטאס, למלא בהם חדרים, למתוח ביניהם חוטים עטופים בנייר כסף ולהרגיש מגוחכים.
אולי מספיק היה לו חפא היה שותל לנו צ'יפים במוח, עם משהו מוליך, כמו סיליקון, דברים שעליהם דיבר אתמול נוירוביולוג אחד שהתראיין אצל דב אלבוים, ושהם יהיו כנראה האינטרנטלפתי העתידי.
ואולי, היו בינינו מי שחשבו גם את זה, הצ'יפים כבר היו שתולים לנו מן הלידה, והם שגרמו לחפא לבחור דווקא אותנו.
לא פעם אחת שאלנו את השאלה, למה נבחרנו דווקא אנחנו.

ואולי השאלה המעניינת באמת היא איך כולם הסכימו, מה היה בחפא שהיפנט את כל החבר'ה שהיו איתנו, לרצות לעזור לו לשנות את העולם, למרות שלא ידענו בדיוק איך אמורים כל הדברים שאנחנו עושים לשנות את העולם. עד לרגע האחרון הטלנו ספק.

אני לא בטוח שכולם רצו לשנות את העולם.
אני, כנראה, רציתי.