להיות אדמדבורה (3)

תמקט השתייך לאדמי הדבורה המקוריים של כוכב הלכת, שחיו בו עוד בטרם פלשו חלליות האדונים.
הוא היה הילוד האחרון במשפחתו, שנולד מחוץ לכוורת, בטרם לכדו סוכני האדונים בכוורות את כל בני מינו והשמידו את כל בני משפחתו.
למרות שהובא אל הכוורת בהיותו בן שבועות ספורים, הוא זכר בצורה מעורפלת את הימים, בהם האדמיים שהיו סביבו היו כולם אך ורק אדמי דבורה מקוריים
אך אדמי דבורה מקוריים כבר היו זן הולך ונכחד, לאדונים לא היה צורך בהם.

לתמקט עדיין היו זכרונות של חופש. לאף אחד מהאחרים שהיו בכוורת, לא היו זכרונות כאלה.

הוא אמר לי שאדמי הדבורה המקוריים חיו יותר משש שנים, והיו חסונים בגופם אף יותר מן המשובטים שלגופם יש אמנם חסינות שלא היתה לאבותיו, אך אין היא עושה אותם מסוגלים למרוד או לחיות בחופש אפילו שלושה ימים.
הוא אמר שמלבדו, רק המלך של הכוורת חי יותר משש שנים.
כל אדמי הדבורה סוברים, כך אמר לי, שהמלך הוא זה שעבורו מתנהלת הכוורת, ושהוא זה שאומר למשגיחים מה לעשות.
תמקט הבין, כבר בימיו הראשונים בכוורת, שאין זה כך.
יש אדונים והם בעליה של הכוורת. אבל הם נמצאים רחוק, הרבה מעבר לשדות היניקה בהם רשאים המעופפים לעופף.
המשגיחים, הם לא יותר מסוכני האדונים ששומרים על המלך כדי שאדמי הדבורה יאמינו שעבורו הם עמלים.

בשל חוסן גופו, מינו סוכני האדונים את תמקט להיות שומר לוחם. השומרים הלוחמים רשאים היו להיות בכל מקום בכוורת. השומרים הלוחמים כפופים לפקודות משגיחי האדונים, אשר די יראים מהם. השומרים הלוחמים יוצאים גם אל מחוץ לכוורת, אל מעבר לגבול שדות היניקה הם מגיעים, וכך יכול היה תמקט לפגוש שוב את העולם שבחוץ, אותו זכר מינקותו, להתבשם מן החופש ולחשוב על אפשרויות בריחה.
אבל רוב אדמי הדבורה בכוורת לא היו סקרנים להכיר את העולם שבחוץ, ומעטים עוד יותר רצו לברוח, או למרוד. תמקט חיפש במשך זמן רב את אלה שיהיו מוכנים למרוד.
בזהירות רבה ובאיטיות אסף אותם במשך שנתיים. את אלה שזיהה בהם מוכנות ויכולת למרוד. כאשר צירף אותי אליהם, היתה לו כבר קבוצה של 14 מורדים.
הוא אמר לי שמההתחלה הוא הרגיש שאני בא מזמן אחר.
נראיתי לו חלוש בגופי יותר מהאחרים, ולא האמין בהתחלה שאשרוד את שלושת השנים.
גם לאחר ששרדתי, הייתי מאלה שצפויים להמתה אחרי שהן ייתמו.

אחרי הבריחה השתלטנו על מעבדת השיבוט ועל החללית שלידה, לאחר שהיממנו את סוכי האדונים בנשק שחטפנו מהם, ואת המדענים אילצנו ללמד אותנו איך בנויה החללית ואיך להפעיל אותה. גם החזקנו אותם כבני ערובה מול כוחות האדונים שהקיפו את השטח. רק אחרי חצי שנה של אימונים "על יבש" הרגשנו בטוחים להפעיל את החללית ולילה אחד הסתלקנו משם, יחד עם המדען הראשי.

גילינו שיש במערכת הזאת עוד שלושה כוכבי לכת דומים לכוכב שלנו, שגם בהן גידלו האדונים כוורות של פועלים כמונו.
עדיין נחשבתי מוזר בין הלוחמים כשטענתי שיש עוד מערכות שמש ביקום, אולם כשטסנו מעל הצד השני של הכוכב יכולנו לראות אורות של כוכבים אחרים, שלא נגלו לנו מעולם מהצד שבו חיינו. גם את הכוורות בכוכבי הלכת האחרים בנו האדונים בצד המופנה לחור השחור המאפיל את כיפת השמים.

עברנו מכוורת לכוורת, חומקים כל הזמן מחלליות האדונים שחיפשו אותנו. רוב התושבים בכוורות האחרות היו עוד פחות מעוניינים במרד מאלה שהיו בכוורת שלנו, ובכל זאת אספנו עוד 21 לוחמים בשלושת כוכבי הלכת הנוספים. באחד מכוכבי הלכת שחררנו את המדען הראשי. חשבנו שכבר אין צורך בו.
למדנו ממנו, בין השאר, להאריך את החיים וכך היינו שנתיים וחצי בחלל, חומקים מן האדונים, עד שבתום שלוש שנים לבריחה, נלכדנו.

שלוש חלליות גדולות סגרו על החללית הקטנה שלנו, מאלצות אותה לטוס במסלול שהן קבעו.
המסלול הזה הוליך אל שדה הכבידה של החור השחור.