להיות אדמדבורה (2)

ידענו שהסוף הוא בלתי נמנע, והפגישה עם החור השחור קרובה.
אחרי שהסטירה שנתן לי תמקט שחררה את מחשבתי מן האלקטרודות שהצמידו לראשי האדונים וגרמה לי לזכור מי אני, הצטרפתי אל חבורת אדמי הדבורה המורדים.
בלילות, בשעה שכל פועלי הכוורת ישנו, היינו נפגשים בקצה אחת התעלות. התעלות נפגשות כולן עם מסדרון עגול, המקיף את ליבת הכוורת.
הכוורת היא עגולה.
ירדנו אל מתחת לתעלה, אל הצינורות שהאדונים קוראים להם צינורות הדבש. כל מה שמופרש מגופינו בשעת העבודה, מנוקז לצינורות אלו.
היינו מתאמנים שם בדיבור בטלפתיה, וכל אחד היה צריך ללמוד להרגיש איפה האחרים נמצאים כאשר הם הרחק משדה הראיה שלו.
למדנו גם להרגיש את הגוף. גם להשתמש מחדש בכנפיים שבעולם זה הן שבות וצומחות מחדש, אמנם קטנות בהרבה ויעילות פחות מאלה שקוצצו לנו. אפשר להמריא בהן, אבל לא לאותם גבהים כמקודם.
תמקט ידע שיש לאדונים כלי טיסה, שאיתם הם מגיעים דרך השמים השחורים. הוא חשב שהם באים מתוך השחור המכסה בלילה את כיפת הכוכב. כך האמינו כולם. הם לא ידעו שיש כוכבים אחרים. אני הסברתי להם שיש כוכבים אחרים, ומשם באים האדונים.
אני גם ידעתי לשער איפה נמצאים כלי הטיסה.
עדיין נותרו לי ימי עבודה אחדים, בטרם ייקבע גורלי שבכוורת. שוב הייתי שם על ראשי את האלקטרודות של האדונים. מזל שהן רק שואבות אנרגיית מחשבה, אך לא קוראות את המחשבות.
ימי העבודה האחרונים היו קשים יותר מהימים שלפניהם, הימים בטרם קיבלתי את הסטירה.
תמקט הבטיח לי שהבריחה תבוא לפני סיום העבודה שלי.
והבריחה אכן היתה בשחר היום האחרון שנועד לי.
חלפנו דרך התעלות על פני גופותיהם של המלקקים הרדומים, הגענו לאולם המלקטים. בקלות הפלנו את השומרים שבפתח התעלות, ואחר כך הגענו אל פתח הכוורת. גם שם לא היה קשה להמם את השומרים, ויצאנו אל הלילה שעדיין שרר על פני שדות היניקה של המעופפים חלפנו על פניהם בטרם יתחילו קצוות השמים הזוהרים להרים את כיפת השמים עד שזו תצטמצם ותיעלם, וכשנעלמו גם קצוות השמים והיום האיר על הכל, כבר היינו בהרים. מאחוריהם הסתתרנו בימים הבאים, עד שהיינו בטוחים שהאדונים לא שולחים אחרינו חוליות חיפוש. אך הם לא העלו בדעתם כי מרד יכול להיות בכוורת, ולא נתנו דעתם לתלונות השומרים המהוממים.
במשך שבוע חיינו מגרגרים שליקטנו מהצמחים, ומפשיטות לילה אל שדות היניקה של המעופפים.
לאחר שבוע, בשעה שהשמש מתמעטת ומתחילים האורות הזוהרים בקצוות האופק, ועדיין השמים לא שחורים, טיפסנו בהר עד לנקודה שממנה ראינו היטב את הכוורת. במרחק ראינו גם את עיר האדונים. ראינו גם את הכוורות האחרות, שכולן היו סמוכות מאד לכוורת שלנו. שדות היניקה היו מלאים עדיין זמזומי מעופפים של שעות היום האחרונות, שנדמה היה לי כעת כאילו אני שומע אותם בפעם הראשונה, ובכל זאת משהו בקולם היה מאד מוכר לי והעביר בי ריגוש מיוחד של עצבות שלא ידעתי לפענח.
באמצע הדרך בין העיר לבין הכוורות, על גבעה קטנה, עמד בניין שכמו ששיערתי, התגלה כמעבדת השיבוט לאדמי דבורה. לידו עמדה חללית בודדה, אפורה שצורתה צורת קונוס.
לשם אנחנו צריכים להגיע ולהשתלט על החללית.
אחר כך נצטרך ללמוד להטיס אותה.

פורסם על ידי הצועד בנעליו In-his-shoes walker

extraterrestrial sources of knowledge

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: