הסיפור המקובל כאן על כולם

אומר שהזמנים הרעים התחילו, ביום שבו קבוצה של "טרור רדיקלי" ביצעה התקפה בו-זמנית על מספר מאגרי אנרגיה גרעינית גדולים בעולם, באמצעות מסוקים טעוני חומר נפץ שהתנגשו בהם.
זו הסיבה, כך אומרים, שהכל התכסה בענני הערפל המזוהמים האלה, שבגללם לא רואים יותר שמים כחולים.
בעקבות אותו יום, כך שבים ומזכירים כתבי ופרשני החדשות ברדיו הישן של לונה, וכך גם אומרים האנשים כאן כאשר יוצא לי לשמוע פה ושם דיבורים על זה, נתנו ממשלות העולם יד אחת כדי ללחום בטרור הרדיקלי המאיים על כל העולם, ולמען תועלת האזרחים הנהיגו בכל מדינה את אותן תקנות של "משטר חירום".
כי אויבי הסדר העולמי מאיימים בכל מקום, והם חודרים לחברה דרך הגורמים הלא-יצרנים והבלתי-נלחמים שבה. כך גם הסבירו לנו בימים שעבדתי במפעל, כשההנהלה עשתה שיחות מוטיבציה בהן הסבירה למה אסור לנו להסתובב בחוץ ולהרחיק לכת מהמפעל, גם בהפסקות, וכך הצדיקו הכל את מעצרם של הלא-יצרנים.
"במלחמה הזאת, אין מקום לרחמים".

רק אני ידעתי עד כמה כל זה בבל"ת.
כמה פעמים רציתי לצעוק שזה לא נכון, כששמעתי את הסיפורים, להגיד לכולם בפרצוף שהאמת היא אחרת. הרי את כל הכורים הגרעיניים אנחנו המסנו. המערכת שלנו, ששבתה מפעולה ברגע הפלישה, סיפקה לעולם את כל תצרוכת האנרגיה הדרושה. גם את חומרי הנפץ השמדנו.
כמובן, טוב ששתקתי.

ואף אחד, אף אחד לא הזכיר מעולם את התקופה שלפני ה"מתקפה הרדיקלית".
שנתיים תמימות אני כבר נמצא כאן, ואף אחד לא מזכיר ולו דבר אחד מן הדברים שהיו, בשנים שבהן חפא הנהיג את העולם, בעזרתה של חבורת המחץ.
כל מופעי הרוק והפופ הגדולים, המסכים הענקיים.
בתי הספר שנפתחו בכל מקום, בתי החולים החדשניים. השפע שהיה בכל, אווירת האהבה העולמית, השירים ששידר סטולי הגנוב. ברדיו הישן של לונה כמעט אין שומעים שירים, מלבד המנוני קרב בין החדשות ותשדירי התעמולה. ולאן נעלמו כל הטלויזיות?
וכלי הרכב המרחפים. רק "רחפת השם" של החסידים מזכירה אותם מעט.
ההסטוריה של האנשים כאן מתחלקת לעכשיו, ולזמנים שלפני 1977, בה התחילה ההסטוריה שלנו. או אפילו זמנים שהם לפני זה, כי גם ב1977 היה יותר ממה שיש עכשיו.
האמצע נמחק מהזכרון של כולם.

שוב ירד כאן גשם במשך שבועיים. מיד כשפסק, והאדמה התייבשה מעט, מימשתי את תכניתי והלכתי לאורך הכביש המערבי.
עד למחסום, כמעט. שיערתי שזה הוא, לפי אורות הפרוז'קטורים בחשכה.
עליתי על גבעה קטנה, ממנה ראיתי שהם מקיפים מתקן שעשוי כולו מזכוכית שחורה, גם הגג הכיפתי המסתובב שממנו היו נשלחים כל העת פלאשים לכל עבר. ראיתי את השומרים, כמה מהם היו לבושים בבגד מתכתי נוצץ. רק מאוחר יותר הבנתי שהם עצמם עשויים ממתכת.
הסתובבתי, לפני שאיזה פלאש יתפוס אותי.
ממול ראיתי את ההר, שבקושי רואים מתוך העיירה. על פסגתו ראיתי את עלטת המרחב השחורה יותר מן השחור של הלילה, עוטפת את ההר כענן אפל. בתוכו נראו כדורי האש של נופלדנס, משגיחים על הכל.

פורסם על ידי הצועד בנעליו In-his-shoes walker

extraterrestrial sources of knowledge

2 תגובות בנושא “הסיפור המקובל כאן על כולם

  1. מאגרי אנרגיה גרעינית?

    טכנולוגיה גרעינית היא דרך לייצר אנריגיה, לא לאגור אותה.
    וברגע שאוגרים אנרגיה, אני לא חושבת שיש חשיבות לאיך היא יוצרה.

    אהבתי

    1. זה חלק מהלשון בסגנון אורווליאנית השולטת בעולם שאותו אני מתאר בהסטוריה האלטרנטיבית. הכוונה מן הסתם לכורים גרעיניים.
      בהחלט יש חשיבות לכך שהיא יוצרה דרכם.
      דימונה?

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: