התווייה

על לוח המודעות ממול לבית ברחוב הרקפת 12 (עד עכשיו לא שמתי לב שקיימים בשכונה הזאת לוחות מודעות) מופיעה לאחרונה מודעה האומרת כי נפתחה בשכונה תחנה להתוויית פרופיל. זה השם שהם נותנים לצריבת ה21 על המצח.
"ההתייצבות הינה חובה" כתוב שם באדום בולד, "כל מי שלא התייצב עדיין, נדרש להתייצב תוך 15 יום".
"כנגד מי שלא יתייצב יינקטו הליכים". זה כבר נשמע מפחיד.

מספרים שבלילות מגיעים אוטובוסים אל דירות שננטשו, וכאלה יש הרבה, או שנשרפו (יש הרבה הצתות בשכונה בזמן האחרון, והאויר מלא ריחות שריפה) ומאכלסים אותן באנשים שהובאו ממקומות אחרים בכל הארץ.
אומרים שכל האנשים האלה הם אנשים שנתפסו ע"י המשמרות, והותוו בכפייה.
באמת, רואים לאחרונה יותר ויותר אנשים שיש להם את ה21 על המצח. הם לא נראים מוּכרים במיוחד.

ברדיו של גב' לונה משמיעים כל הזמן ידיעות על המלחמה המתמשכת. בטון חגיגי וכבד מודיע קריין החדשות על עוד ועוד קבוצות של "עברייני אי-לוחמה" שנשפטו ונשלחו לרצות את עונשן. הוא לא מפרט.
אחר כך הוא מודיע שבכבישי הגליל והשומרון אפשר כבר לנסוע בביטחה, ובקרוב תיפתחנה הדרכים לנסיעה גם בחבל חירם, מנשה ודרך האמוראים.




חורף עכשיו, גשמים ניתכים בערפל ואני בחדר הקטן.
מאז מה שקרה לשבי אני לא הולך יותר לעבודה במפעל.
שבי היה בחור שעבד באותה שורה שלי. בחור טוב לב, עם נשמה, היה "צוות ההווי" שלנו. הוא חיבר את רוב השירים ששרנו, בזמן שהרשו לנו לשיר. השירים האלה, והבדיחות שהיו לו, עזרו קצת לשמור על המורל שלנו, או אולי, עזרו לנו להשתגע יותר ולשכוח את המצב האמיתי שלנו. אמרו שהוא בטוח לוקח סם יותר מן המנה המותרת. שיהיה. כל עוד יש משהו שמחזיק שלא ליפול, שמבדר, שמנחם, אז הוא טוב.
הרבה פעמים ראיתי אותו טופח על השכם למישהו שעמד ליפול, מעודד אותו. לא יודע מאיפה מצא את המלים, בטוח שיש לא מעט שהוא הציל אותם.
גם חבר טוב שלי. מהמעטים שיש לי. אולי מהמעטים שמסוגלים או רוצים להיות חברים פה אחד של השני. חוץ מכל מיני "חבורות זדון" שאני נזהר לשמור מרחק מהן, לא תמיד מצליח.
וגם הוא לא התייצב להתוויה. "חי הם לא יתוו אותי" אמר.
ביום שהתחילו הגשמים יצא קצת מוקדם, מי שיש לו שלושה ילדים מתחשבים בו, לפעמים.
עמדנו לסיים, כבר התחילו להתייצב בתור הארוך במסדרון "ההחתמה" הצר, שלפני דלת היציאה.
פתאום שמענו יריה.
היתה פאניקה, התחילו דחיפות, מאד קרוב זה היה. אנשים נמחצו בתור. לא יודע מאיפה באה לי התושיה להצטרף לחבורת אנשים שברחו דרך החלון האחורי.
אחר כך, בחנות שבקומה הראשונה בבניין, לשם הלכתי לקנות לחם ישן, פגשתי את אחד העובדים במפעל, שסיפר שסיירת ההתוויה עשתה בחוץ מארב לעובדים שאין להם עדיין 21 על המצח.
שבי ראה אותם ראשון, וניסה לברוח.
לפחות הוא צדק במה שהוא אמר.
אני לא רוצה לפגוש אותם, ולא רוצה שיתוו אותי, אבל רוצה לחיות.
לונה יודעת שאני שם, מסתתר בחדר. לא אומרת מילה. אבל שתיים מן הדיירות שלה שבאגף השני היא שולחת, פעמיים ביום, להביא לי מרק שעועית וסם מותר (מנה אחת ליום).
ואני מוצא את עצמי הרבה פעמים שוב בוהה, וחולם כמו פעם.
חולם-נזכר בזמן אחר.

פורסם על ידי הצועד בנעליו In-his-shoes walker

extraterrestrial sources of knowledge

2 תגובות בנושא “התווייה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: