הרבה פעמים שאלתי את עצמי כל מיני שאלות על מערכת היחסים שהיתה בין חפא ובין שני חבריו. הוא סיפר לי שהוא אהב את הנערה ועמד להציע לה חברות, כשעוד היו על כדור הארץ. מדבריו למדתי גם שהוא חי כל הזמן בהרגשה כאילו בגללו הם הגיעו איתו לחלל, כי באיזשהו אופן לא מובן, הוא שגרם לכך שדווקא הם ורק הם יימצאו איתו בבנין בית הספר בשעה שהבניין נתלש בכוחות המגנט שבזנב השביט-החללית ששימש את חוקרי הגורים, ולכן ראה את עצמו אחראי להחזרתם לכדור הארץ.
יותר מזה, הוא לא סיפר לי עליהם כמעט דבר, מלבד השמות שלהם. תהיתי אם דברים שקרו במערכת היחסים שלהם, הם שגרמו לאמיתו של דבר לכך שיוותר על חברתם בחזרה הביתה, ויוותר לבדו עם החייזרים. אבל לא שאלתי אותו מעולם ישירות על הדברים האלה, רק שאלתי אותו, כאשר כבשנו את העולם, אם עכשיו יש סיכוי שהוא יפגוש אותם. הוא אמר שיתכן שאם פעל אכן המתקן הנוסע אחורה בזמן שבחללית, התשובה היא לא, כי הם לא חזרו אל זמן ההווה שממשיך את הזמן המקורי, אלא הם חזרו ישירות אל הזמן המקורי, אבל כאשר הם חזרו אליו הוא הפך להיות זמן אפשר בתוך זמן עבר, שבו, לא קיים עבורם שום חפא, ואנחנו לא מסוגלים ממש להגיע אל זמן זה, אולי אל זמנים מקבילים לו, שבהם אולי נפגוש את חבריו של חפא כמעין צל, או רוחות רפאים, יצורים שאינם במימד הגשמי שלנו. וכך נהיה גם לגביהם. לא כל כך הבנתי אז את הדברים, ובאופן כללי האמנתי שהוא פשוט לא רוצה לפגוש אותם, ולא ידעתי למה.
חוקרי הגורים הופתעו מאד למצוא את הנוסע הסמוי בחלליתם, חלק מהם התרגזו מאד ורצו לשנות את המסלול כדי לחבור אל החללית הגדולה ולהחזיר אליה את חפא, או לחילופין למסור אותו לידיים של איזו משטרה כוכבית שתטפל בו. אבל המוביל שבליבו מאד היה מרוצה ממעשהו ועוד שניים שהיו בעדו, דיברו אל ליבם של האחרים והצליחו לשכנע אותם שלא רק שאין לראות רע במעשהו של הנוסע הסמוי, אלא שאולי בסופו של דבר, יתברר שזה הדבר הכי חשוב שקרה במחקרם, ועשוי להכניס אותם להסטוריה.
תנאי הקבלה לבתי הספר של התבונה הגלקטית הם מאד קשים. למעשה, ההתקבלות לא תלויה ברצונו של המבקש להתקבל, ולרוב, עדיף שלא יביע את רצונו. כוחות שאף אחד לא מבין אותם מלבד איזו מועצה עליונה נסתרת, הם המשפיעים על ההחלטה מי יתקבל ומי לא, ואמירה ידועה היא שהכוחות לעולם אינם מקבלים את מי שלהוט להתקבל.
וקשים יותר מאלה, אם כי נראים הוגנים יותר, תנאי הקבלה למסדר לוחמי הקרן הבהירה.
חפא התקבל לשניהם, והיה לצעיר ביותר בסולם ההתפתחות ההסטורי האבולוציוני, שהתקבל לשם אי פעם.
אני חייב להבין משהו- כרגיל הסתירות האינסופיות הקשורות למסע בזמן – אם חבריו חזרו לזמן עבר מקורי, הרי שם נמצא חפא. מן הצד השני, אתה טוען שהם "שכחו" כל דבר שהיה קשור להרפתקאה שלהם בחלל. מדוע הם חייבים לשכוח חלק מההיסטוריה האישית שלהם? כל הענין הזה לא נהיר לי. נכון שתיאוריות פסיכולוגיות ופילוסופיות על "אני" ו"עצמי" מדברות על פרגמנטציה, שינוי בלתי פוסק, אבל במקביל הן טוענות לזיקה בלתי פוסקת לאיזו זהות פנימית ליניארית על רצף של זמן. כלומר, כשאתה מייצר את התיאוריה שתנועה בזמן קדימה/אחורה תפקידה למחוק את תודעת האני/העצמי של הדמות בתקופה מסויימת – אתה מציע מצב של מחלת נפש או אמנזיה – אלה מצבים פתולוגיים, שאולי מסבירים התנהגויות מוזרות של תושבי כדו"א, שטוענים שהיו בחלליות ו/או תקשרו עם חוצנים . דא עקא, אפילו אתה, כמספר-כהיסטוריון, לא ממש מקבל את הסברו של חפא. גם אני לא מקבל אותו כאפשרי.
יש לך הסבר אלטרנטיבי?
אהבתיאהבתי
אולי מה שמחק את חפא מהזמן המקורי אליו הם חזרו הוא העובדה שהוא לא נמצא שם כי הוא הרי לא חזר איתם. אני מבסס פה על איזה רעיון שאי אפשר לגמרי לחזור לזמן המקורי, אפילו אם יהיה מתקן כזה של נסיעה אחורה בזמן, אבל הזמן שהם יחזרו אליו יהיה מבחינתם דומה בקירוב לזמן שלפני המסע. מכיוון שחפא ייעדר ממנו, שהרי הוא לא חזר איתם, יצטרך זכרונם להדחיק אותו ואת כל המסע, דווקא כדי לשמור מבחינתם על השפיות והשלמות שלהם.
אלא אם כן, קיים יהיה כפיל של חפא באותו מרחב זמן שהם יחזרו אליו. ובעצם כשאני חושב על זה, למה שלא יהיה קיים (אם יהיו כפילים לכל הדברים האחרים שהם עזבו בזמן המקורי, בזמן הכפילי שאליו הם יחזרו).
אבל את התשובה מה באמת קורה להם, גם חפא לא ידע בוודאות לתת, ויש לי גם הסברים אלטרנטיבים לשאלה מדוע הוא לא מחפש אותם עם שובו לכדור הארץ. אבל לא כאן המקום להיכנס אליהם, אולי בהמשך כשאכתוב את הפרקים הבאים.
אהבתיאהבתי
אוקיי – אני בהמתנה
אהבתיאהבתי