מוקפים על פלנטה ושמה כדור הארץ

אחרי ההלוויה נסעו כולם לבקר את המשפחות והארצות הישנות שלהם בחוץ, וקיבלו אישור מחפא להיות בחוץ שבוע. חפא בעצמו חזר מוקדם למחנה.
גם צבי חזר אחרי שלושה ימים, והספיק להביא דרישת שלום מן ההורים שלי, שגרו בשכנות להורים שלו במגדל היוקרתי "מצפה יער 27" אליו עברו שתי המשפחות לאחר שהבתים הקודמים הפכו להיות חלק מן המתחם הראשי שהוקף בגדר גבוהה.
הוא סיפר לי שברחוב שמחוץ למגדל ממתין כבר שבועיים רכב של המשטרה הצבאית, ואם אבוא לשם הם יעצרו אותי באשמת אי התייצבות לצו גיוס שמעולם לא שלחו לי.
עכשיו הבנתי למה עמד חפא על כך שאשאר במחנה.

אומרים שתפקידו של רוה"מ בישראל היה תמיד תפקיד למראית עין ובעניינים שולטת למעשה חונטה צבאית בטחונית. באותם שבועות, נדמה שגם תפקידו למראית עין של רוה"מ ניטל ממנו אחרי שסגן הרמטכ"ל הדיח את הרמטכ"ל וטנקים התקרבו אל בניין הכנסת.
בלבנון התחממה הגזרה ובמצרים הושם הנשיא במעצר.
חיילים ישראלים שסיירנו סמוך לעמדה שלהם ביום שצבי חזר, שמענו אחד מהם אומר לשני: "שמעת מה קורה בארץ, שמים בכלא את כל הזבלים, ההומואים השמאלנים והפרופילניקים."
ברוסיה השתלט הצבא על המבנים האטומיים והורה לחדש בהם את הפעילות. ידידינו אנדריי סחרוב הודח מתפקידו כשר המדע.

גם השאה הפרסי נרצח, כך התברר, בשבוע שלפני שחזרנו. זכרנו אותו מהביקור שביקר אותנו עם בני משפחתו במתחם הראשי בדיוק לפני שנה, בו ביקש שניתן לו חומת הגנה מפני מה שכינה "כוחות הדת". נתנו לו. בעיקר זכרנו את המורה לעברית שלו ושל בני משפחתו שהצטרפה, בחורה יהודיה מטהראן, אשה מהממת ביופיה, שסיפרה לנו שבני משפחתה כמעט עלו לישראל לפני 20 שנה.

הנשיא האמריקאי, אדם אמיץ וישר שלא התחבא כמו האחרים בחומת התעלמות גם אחרי שנרצחו שבעה שגרירים שהיו "הדודים הטובים" האמריקאיים, דיבר עם חפא דרך המסך, ואמר שלמרות מאמציו, אמריקה לא תוכל להבליג נוכח חידוש הפעילות בכורים הרוסיים, ותיאלץ לחדש את הפעילות בכוריה היא. הוא ממש התחנן בפני חפא שיביא כבר את הכוחות שהוא בטוח שעומדים לרשותו, כדי שיצילו את העולם. באותה שעה לא הייתי כלל בטוח שהם יבואו.
הנשיא הבטיח לחפא שכוחות הבטחון האמריקאיים יוסיפו להגן על המתחמים שלנו שבתחומה הטריטוריאלי של ארה"ב, והם אכן עשו כך. במקומות אחרים, נאלצו המתכתיים להתגונן יום יום בפני מתקפות אש. לו היו בני אדם, לא היה אף אחד מהם נשאר בחיים. הם הצליחו לשמור על המתחמים. בלונדון תפסו כוחות בטחון בריטיים בהוראת ראש הממשלה החדשה מארגרט תאצ'ר את התחנה השרופה, והודיעו שלא יחזירו אותה לידינו. בארגנטינה שוב התחילו להיעלם אנשים (חבורת המחץ היתה שם בגמר המונדיאל ומשם נסענו לחגוג לילה סוער באמסטרדם, אח אמסטרדם).
יום אחרי שדיבר איתנו נשיא ארה"ב, כבר לא פעל אותו המסך שדרכו הוא דיבר. מכשירים פתאום לא נענו לנו, וזה היה כמו בימים שלפני שהתחילה ההסטוריה האלטרנטיבית (5.3.77), כשהמכשירים פעם פעלו ופעם לא ולא היינו בטוחים שהמערכת בכללותה תפעל בזמן. פחדנו שאנחנו חוזרים לבראשית, שלא לומר לתוהו ובוהו.

החבורה חזרה, ואלה שבאו יבשתית סיפרו שג'יפים לבנים הולכים וסוגרים על המחנה מכל צדדיו.
הצהרות של איום במלחמה נישאו מפי ראשי הצבא הישראלים והמצריים.
פה ושם שמענו מרחוק קולות של ירי.

היינו לבדינו לגמרי, ההרים השחורים והשמש הקופחת בחום של ינואר נראו גם הם עויינים.
מוקפים על פלנטה ושמה כדור הארץ.

ביום שני, ה28 בינואר, נחתו ובאו לעזור לנו כוחות הזומזז