כמה מלים על "זמן אפשר"

תוך כדי עיון חוזר בפוסטיי הישנים, גיליתי שכבר כתבתי פעם על זמן אפשר.
לטובת הקוראים החדשים, שקוראים את ההסטוריה האלטרנטיבית, המתרחשת כולה בזמן זה, אני מעלה בפעם השנייה את הפוסט ההוא, מאוקטובר.

חפא היה אומר לנו שזה לא נכון שיש רק עבר, הווה, עתיד.
אותו לימדו במקום הרחוק ההוא, שיש גם זמן נוסף: זמן אפשר. הוא זמן שמתקיים בדיוק כמו שמתקיימים הזמנים שאנחנו מכירים.
יש בין הבלוגרים דיון אם מותר לכתוב בדיות, להציג את עצמך כמי שאתה לגמרי לא. חפא מן הסתם היה אומר שזאת בדיוק כתיבה על עצמינו בזמן אפשר.
החיים בחברה הזאת של בני אדם על כדור הארץ, לא בדיוק סובלים את מי שמדבר על עצמו בזמן אפשר, בעיקר לא אלה שמבקשים ממך קורות חיים. אדם יכול, כמובן, לספר על עצמו בזמן אפשר. אך אם הוא לא יסייג את עצמו מראש בשלטים החל מ"סתאאם" ועד ל"סיפור דמיוני – כל קשר למציאות מקרי בהחלט", וייתפס במכונת הזמן שלו כשהוא נוהג ללא רשות בזמן אפשר – הוא ישלם על זה מחיר חברתי שעשוי להיות קשה. (הוא עלול, בעצם, לשלם גם על עצם השימוש במכונת זמן).
אולי הבלוג הוא המקום בדיוק המתאים כדי לספר על עצמנו בזמן אפשר בלי שנצטרך להיענש. הוא גם הזדמנות לבחון איפה אנחנו נמצאים בזמן אפשר. שהרי איפה אנחנו בעבר ואיפה אנחנו בהווה אנחנו יודעים, ואיפה אנחנו בעתיד אף פעם לא נדע (בעצם, מאין אני יודע?), אבל זמן אפשר אולי הוא הזמן המעניין באמת שלנו.