מוצ"ש, 5.3.1977 — תחילת ההסטוריה האלטרנטיבית.

IMG_20201117_082130 שניים רוג

רוחמה רז בדיוק סיימה לשיר את "רקפת", השיר המסיים של פסטיבל הזמר והפזמון תשל"ז שאותו ראה כל עם ישראל בטלויזיה בצבע שחור לבן שמכירה רק ערוץ אחד בעברית, כאשר היה נדמה לו שהאדמה זזה, שידורי הטלויזיה נפסקו לרגע וכמו מכת ברק מסנוורת היכתה דרך המסך.
לאחר מכן יזכור ישראל שהיה הרבה יותר מכך, כאילו תחושת חידלון של העולם שררה באותו הרף עין, היעדר כל תחושה, כל צורה ומראה, כל צבע, רק אפור ובעצם שום צבע. תחושה שבעצם לא קיים דבר.
הרגע חלף כהרף עין, ורבקה מיכאלי, אולי עם תמהון קל על פניה, חזרה כדי להודיע על תחילת ההצבעה. אולי הכל היה נדמה לו.
אבל לא רק לו היה נדמה, מדינה שלמה הרגישה את הרגע הזה ורבים נזכרו ברעידת האדמה שהיתה באותו בוקר באירופה וגרמה להרס רב ברומניה. מספר שיא של התנגשויות בין מכוניות נרשם במשטרות בדיוק באותה שעה: 2200. אריה אורגד, במהדורת החדשות המאוחרת הכחיש אמנם את השמועות על רעידת האדמה, אבל הוא לא סיפר על מראות מוזרים שנראו בנקודות שונות בארץ, הערפל שעלה מנקודות שונות וכיסה איזורים בעוד באיזורים שלידם נשארו השמים נקיים כמעט מענן למרות שהיה לילה די חורפי, גם לא סיפר על המוני האנשים שאף אחד לא ידע מאיפה באו, שצצו לפתע בכיכר הראשית של אחת הערים. על כל הדברים האלה אף אחד לא דיבר וגם את מה שקרה בימים הבאים ניסו להסתיר ולהכחיש ועוד הרבה זמן לקח עד שהיו גורמים 'מוסמכים' מוכנים לדבר על כך בפה מלא.
במקומות אחדים, חדרים טחובים ומבולגנים ובהם קופסאות מוזרות שכמו הוערמו זו על זו עם אורות מהבהבים ומסכים תכלכלים, מחאו כמה צעירים פרועי שיער ומרושלי לבוש כפיים, הרימו טלפון אחד לשני (מבין ערמות קופסאות) ואחדים הרימו כוסית לחיים. מקלטי רדיו הוגברו במקצב הדיסקו.

"הצלחנו! עשינו זאת!"

"ומה הלאה?"
"חכה, שיבואו כולם. אולי ניסע לחגיגה בכיכר".
"עכשיו נגיד לכולם מי אנחנו".
"גם בלי שנגיד, כולם כבר ידעו. הם יודעים"

"הצלחנו! עשינו זאת!"

IMG_20201117_081819 חום

ורק באחד החדרים הקטנים יותר, ליד מכונה מלאה שעונים, ישב אחד מודאג מאד, וחשב: "איך לעזאזל אספר להם את זה עכשיו?" זה היה הממונה על הרכיב של מכונת הזמן במערכת. הוא היחיד שהבין, שרכיב הזמן זיהה מראש כשלון ולא הצלחה, וכדי להציל את בוני המערכת מפני המפגש עם הכשלון, זרק הרכיב את כולם ליקום מקביל הנמצא בזמן אחר, זמן האפשר שבו התכנית הצליחה. אלא שהם אינם נמצאים כעת ביקום שלהם שבזמן הווה, אלא ביקום אחר שדומה לו מאד. והוא, היחיד שיודע, עדיין אינו יודע איך להוציא אותם משם בחזרה ליקום שלהם.
אחרי כן אמר לעצמו: מילא, אם זה לא נראה כל כך שונה, ואולי אפילו יהיה יותר טוב כאן מאשר שם, למה לקלקל להם, אולי מוטב שלא ידעו. אמר, ויצא לפגוש את חבריו שהתחילו בלי ידיעתם לחיות את ההסטוריה האלטרנטיבית שלהם ושל עולמם.

פורסם על ידי הצועד בנעליו In-his-shoes walker

extraterrestrial sources of knowledge

9 תגובות בנושא “מוצ"ש, 5.3.1977 — תחילת ההסטוריה האלטרנטיבית.

  1. גם לי יש לפעמים הרהורים כאלה על יום הולדתי. אולי אתה צודק, ברצינות, אם ככה אתה מרגיש אז אולי יש בזה משהו, אולי יש בזה אפילו יותר משאתה קולט.
    והמהדרין מחשבים לא מהיום שנקרא יום הולדתם אלא 9 חודשים לפני כן…
    זורבה אומר "אני הוא העולם וכשאני אמות ימות עימי הכל", וזאת אמירה שאנחנו מתעבים, נכון?

    אהבתי

    1. טוב, זה לא בדיוק יום הולדתי (אם כי לפי ספירת המהדרין שציינת הוא לא נמצא בתאריך רחוק) אלא של מצעד המחץ, אבל בהחלט התחלה של ספירה משמעותית.
      יש כמה ימים כאלה בכל שנה, הראויים להיבחן מן הפרספקטיבה של "ההסטוריה האלטרנטיבית" ואולי כל יום בשנה. כיום אני חושב שאם הייתי יכול לבחור תאריכים ולנסוע אליהם כדי ליצור הסטוריה אלטרנטיבית, הייתי מחפש קודם כל, כשבידי כלי חיסול מתאימים, את זמן ילדותו או צעירותו של אדולף שיקלגרובר.

      אהבתי

      1. הפתעת אותי עכשיו.
        אבל כיוון שאתה מתעקש לכתוב בניק אז לא צריכה להיות לך בעיה לקחת את מה שכתבתי לך כרעיון-הצעה לז’אנר-כיוון של כתיבה – ההסטוריון הוא המשיח! זה עשוי להוכיח את עצמו מכל בחינה, גם תקשורתית, שלא לדבר על כך שלנוכח השימוש בניק האגו זקוק לשידרוג.
        עוד הצעה: בפירסומים שלך בבלוג תעבור לרווחים יותר גדולים בין השורות – 1.5. ובין פיסקאות כדאי שתעשה רווח של שורה.

        אהבתי

      2. את דעתך על בעלי ניקים אני כבר מכיר.
        אבל מה דעתך, אולי הסיבה שאינני כותב בשמי הוא שאני המשיח בעצמי, וכתרגיל של "התגברות על החשיבות העצמית" (קראת פעם את קרלוס קסטנדה?) אני רוצה להיות דווקא אלמוני קצת. אולי זה לא שהאגו שלי זקוק לשידרוג, אלא שדווקא יש לי עודפי אגו, ואני רוצה קצת להוריד מהם.
        סתם חשוב על זה בתור רעיון מצד הסנגוריה של הניקים.
        ועל הצעתך בקשר לרווחים אחשוב. תודה.

        אהבתי

      3. בין הקבוצות המיסטיקניות בירושלים, באזור מאה שערים (ברסלב וכיו"ב) מתהלך סיפור שבימים-אלה-ממש המשיח מקבץ נדבות בשוק מחנה יהודה.

        אהבתי

      4. הוא מתהלך שם כל הזמן. לא רק בימים אלה (זה סיפור עם זקן ארוך מזקניהם של הברסלבים).

        טוב, עכשיו אני רץ לשוק, לגבות את עמל יומי 🙂

        אהבתי

      5. טוב, אז לפי שיטת המהדרין הזאת, "יום הדפיקה" של מצעד המחץ הוא 6.6.76.
        ושל הבלוג – 14.11.2003.
        אבל אולי אצל מצעדים ובלוגים, תקופת ההריון היא שונה.

        אהבתי

  2. "ישראל" מהפיסקה השנייה מופיע רק פעם אחת. הוא לא מוזכר יותר בפוסטים שלך.
    זה לא בסדר.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: