המקרה המוזר של גב' זלמנסון

הגב' זלמנסון (שם בדווי בדוי) היתה מעט לא מאופרת ואפשר לומר מבוהלת כשהגיעה למעבדת האולטרסאונד. ואפשר להגיד שבצדק, שכן למרות דברי ההרגעה שנסך הרופא בהודעתו הטלפונית ("לא משהו שחייב להדאיג, עניין קטן אבל בכל זאת כדאי שנדבר") אי אפשר שלא להילחץ כאשר מטלפנים אליך בשבע בבוקר, וגם העובדה שהרופא עצמו טרח להתקשר ולא הטיל את זה על מזכירתו, בנסיבות האלה יש בה משהו מטיל אימה.
"אהמ… תשתי קפה" שאל הרופא בחיוך אדיב. לגב' זלמנסון לא היה זמן לזה. "מה קרה? מה גיליתם אצל העובר שלי? חולה לב, חס וחלילה, משהו אחר?" "לא לא לא, שום דבר כזה. שבי בבקשה, תרגישי בנוח. גילה, בבקשה תכיני לאורחת את הקפה הטוב שלך" פנה הרופא למזכירתו. "לא, לא, אני לא אשב, אני לא רגועה עד שאשמע את האמת. אל תלך איתי סחור סחור, אני יודעת שאם קראת לי כל כך מוקדם בבוקר, אני יודעת שמשהו לא בסדר אצל העובר. ואל תפחד, אני חזקה לשמוע כל דבר".
"טוב, אדבר איתך גלויות" אמר הרופא, שעוד לא מצאתי לו שם בדוי. "קודם כל, אני חייב להגיד, לא מצאנו אצל בנך העתיד להיוולד במז"ט, שום מחלה. אין לו חס וחלילה שום מום בלב וגם לא איזושהי נכות. בסך הכל מדובר בתינוק בריא מאד. אבל אני חייב לשאול אותך משהו, האם את ובעלך מרבים בצפייה בטלויזיה?" "לא משהו, אני, בצהריים רואה היפים והאמיצים וחדשות של חמש, בערב בעלי בא ורואים חדשות ואחרי זה מה שיש, יאיר לפיד וכאלה, אפילו לכבלים אנחנו לא התחברנו. אבל מה לעזאזל זה קשור?"
"קורה שהשארתם את המכשיר פתוח בלילה?"
"קרה כמה פעמים, ששנינו היינו על הספה בזמן שהקרינו סרט, ושכחנו לכבות" הודתה הגב', והרופא מיהר ורשם משהו על הדף שלפניו.
"וסלולרי, יש לכם? אתם מרבים להשתמש בו?"
"אני לא צריכה כי אני בד"כ בבית, ובעלי יש לו מכשיר מהעבודה, הוא לא משתמש בו לסתם שיחות כי בודקים את זה ומקפידים. אבל תגיד כבר מה אתה שואל את כל השאלות האלה, ואיך זה קשור לילד שלי?"
"טוב, אני אסביר לך. מצאנו אצל הילד שלך תופעה שעד כמה שידוע לי, אין לה תקדים רפואי. לילד שעתיד להיוולד לך יש אנטנות!"
"מה זאת אומרת, כמו השכנה שלי ציפי שהילד שלה קולט כל דבר והיא אומרת שהוא ילד עם אנטנות?"
"לא, אני מתכוון לאנטנות ממש. גילה!" ומיד הביאה המזכירה הנאמנה את צילומי האולטראסאונד, וגב' זלמנסון יכלה להיווכח כי מכל צד מצידי ראשו של עוברה צומח מוט קטן ודק, בעל צבע מתכתי.
לאחר שהשיבו הרופא ומזכירתו גילה את גב' זלמנסון מעלפונה, הושיבו אותה על הכסא ונתנו לה מים לשתות, אמר הרופא: "אני חייב לומר לך שיש כאן בעיה. ילד עם אנטנות זה דבר שלא מתאים לכאן, לעולם הזה. אני לא מדבר על מחיר הנידוי והביזוי החברתי שילד עם מראה שונה יאלץ לשלם אם תחליטי להביא אותו לעולם, גם לא על המפגע האסתטי, מה עוד שאני צופה שהאנטנות האלה רק יגדלו ויצמחו. אני מדבר על זה שילד שקולט הכל זה דבר מסוכן מאד. לא רק אתם לא תוכלו להסתיר שום דבר מפניו, אף אחד לא יוכל. רשויות יפחדו מפניו ותיאלצו לסבול במוקדם או מאוחר כל מיני הצקות. האנושות בכלל לא ערוכה עוד לתקדים הזה ולהשלכות החברתיות, הפוליטיות, המוסריות וכן, גם כלכליות העשויות להיגזר מזה שבישראל, או באיזשהו מקום בעולם, נולד ילד עם אנטנות. את ובעלך, בטח ובוודאי שלא תוכלו להתמודד עם זה. בקיצור, גב' זלמנסון, אני מציע לך, כל עוד אפשרי הדבר, לנצל את שירותינו הטובים ולמנוע את הבאת ה…הדבר הזה לעולם!"
מה תעשה גב' זלמנסון? האם תבחר בדרך שהציע לה הרופא או תחליט בכל זאת להביא לעולם את ילד האנטנות העברי הראשון? ומה אתם/ן הייתם/ן עושות/ים?
ושאלה למתקדמים: אם תבחר הגב' באפשרות השניה, איך באמת ייראו חייו של העולל?
אשמח לקרוא תשובות, מכל סוג.