זכרונות, כתה י'

כל הפנים שסביבי היו פתאום פנים חדשות, כשהגעתי לכתה י' בתיכון "נוה שמשון".
כי מכתה א' עד סוף חטיבת הביניים גדלתי כמעט עם אותם חבר'ה, עם חילופים קלים בסדרי הכתות בכתה ז'. כולם גרו קרוב לבית הספר, וגם היה להם רקע דומה ("נוה שמשון" נחשב מחלוצי מה שקראו פעם "האינטגרציה" ובכיתה ז' צורפו אלינו ילדים מבית ספר שנחשב חלש יותר באיזור, תוך דאגה שרובם גם ישובצו בכיתות חלשות יותר, כך שלא הוצרכנו לבוא הרבה במגע איתם) כולם גרו קרוב לבית הספר, וגם היה להם רקע דומה. בכתה י' רובם הלכו לבתי ספר אחרים, גם שכני הצבי חברי כמעט היחיד בביה"ס, למרות שלמד רוב השנים בכתה מקבילה, הלך בשנה ההיא לבית ספר אחר. חצי מאלה שהיו, הונשרו על ידי הנהלת בית הספר (אינטגרציה עאלק), והחצי השני, שההנהלה רצתה, "נוה שמשון" לא היה מספיק אליטיסטי בשבילו גם לאחר ההנשרה ההמונית. אני הייתי בין המעטים שהמשיכו עם "נוה שמשון" אליו הגיעו המון חבר'ה חדשים משכונות הרבה יותר מרוחקות, עם ראש קצת אחר.
בסך הכל, לא התגעגעתי לאליטיסטים שחשבו את עצמם עליונים בגלל שהם הולכים לתנועות נוער או משהו כזה, כשברור של"עליונות" שלהם היו גורמים אחרים. לא התגעגעתי גם לאחרים מכל מיני סיבות, והרגשתי די נוח עם החדשים, שכעבור שנתיים גם עברתי לאחת השכונות שלהם. אבל בימים הראשונים הרגשתי כמו חייזר, בדיוק כמו חפא שזה עתה שב לכדור הארץ כשלא הכרתי אף אחד ולא ידעתי איך להציג את עצמי בעולם המשתנה כשבדיוק באותם ימים התחלפה גם הממשלה ובגין עלה לראשונה, נישא על גלי האהדה של עדות המזרח, ושלח את ארץ ישראל המפאי"ת, שעליה גדלנו וינקנו, לעשות חשבון נפש ארוך מאד. אין ספק, המציאות הבית ספרית המתחלפת, התאימה מאד למציאות של המדינה. וליד החדשים הייתי בכל זאת אשכנזי לבנבן, מוזר יותר מקודם, והיתה גם מלחמת עולמות שפיקד עליה חפא שהיה נותן את כל ההוראות.
בנובמבר היה מחנה גדנ"ע בבית-ליד, שם היינו אמורים לטעום במשך שבוע את מה שכעבור שנתיים נטעם שלוש שנים. בראש מצעד המחץ היה בשבוע שלפני היציאה השיר Cold as Ice של פורינר, שהוחלף אח"כ בבלפאסט של בוני.אם.
חפא הבטיח לי שאם אעבור את השבוע הזה, אני אגיע למה שהוא קרא "נקודת השבירה" בה יתחיל הכח שלי, שממש לא הרגשתי אותו בחודשים האחרונים, לבטא את עצמו ויתחילו לראות מי אני. הוא גם אמר שמשהו שיקרה בסוף השבוע כשייגמר המחנה, יהיה סימן לכך ולנכונות כל יתר הדברים שבימים האפורים ההם, הלכו ונראו לי יותר כהבטחות שווא רחוקות.
אז מה היה לנו באותו שבוע: סמל גרשון האיום שבעט בנו במטווחים וסימן לנו בגיר על הגב כמה קלענו במטווח לילה (למי שהיה צריך הוכחה חותכת שהוא אפס), הרב"ט אמון ששלח אותנו לחפש פלוצים שהלכו לאיבוד, ביטויים כמו "עליזים אה, רוצים להקיף אובייקטים אה" שהמשכנו לצטט גם אחר כך, השירים ששרתי לחבר'ה, השמיכה שרצו לעשות למישהו בלילה האחרון ובסוף לא עשו, האורגיה שעשו או לא עשו העפולאים עם הבנות שלנו, מסע אלונקות והמון ריח אבק שריפה שלא עזב לי את האף שבועות רבים, אין ספק חוויה מעניינת שקירבה אותי לחבר'ה החדשים, אבל בדיעבד הסתברה כטעימה היחידה שטעמתי מחיי הצבא. כנראה הספיק לי.
היינו מנותקים מחדשות כל אותו שבוע, עד יום חמישי בערב שבו הודיעו לנו שהנשיא סאדאת מגיע במוצאי שבת לישראל, וינאם בכנסת בירושלים.
חפא אומר עד היום, שכל זה היה תוצאה מהגל הטלפתי שיצרה נחיתתו שלו בעולם, בסוף הקיץ שלפני כל זה.

פורסם על ידי הצועד בנעליו In-his-shoes walker

extraterrestrial sources of knowledge

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: