עוד שיר מאותה תקופה בערך, סוף פברואר 1982ֿ, בהשראת הקמפוס של הר הצופים, אבל נראה שכתבתי אותו על המדינה בכלל. השורות האחרונות מדהימות באקטואליה.
הדרכים תמיד חוזרות
אל עיר סגורה בחומה
אל כיכרות קודרות
אל שיכוני אבן מתבצרים
כשהייתי עוד צעיר
אני זוכר שהיה עדיין מרחב
אנשים עוד ידעו מהו מדבר
והיה להם גם דשא להרהר
אני זוכר חלום
של נעורים שפרצו בחוצפה
ושמחת חיים היתה גם מול פני המזימה
ובנינו כדי לגור לאורך שנים
לבנות לנו את עתידינו שלנו
ואנו כעת המנצחים
והארמונות הגדולים מתנוססים ומשדרים
מנגינתם צופה אל העיר המתנכרת
המוקפת מכל הצדדים
להגן עליה מפני סופות המדבר
מפני המרחב (פן יזכרהו מי)
מפני ההרהור – פן יהיה כופר בכל הכתוב וקבוע
ואנחנו כעת הגדולים, אין מנוס
מוצקים בתוך הוויית העיר השרירה
לאחר שכל המשטחים
לבשו את הבטון והפלדה
והזדקרו זה אל זה, בהתגרות של איבה
ובכל הקצוות לעיר עומדים מחסומים
מלאכת הכיסוי והבינוי התמלאה
וכעת מוטל עלינו לחרוץ את הדין.
בלוג הצועד The VValker's blog 