חפא

חפא הודיע לנו שהוא שוב עוזב ביום ששי, ה18 במאי 79, בשעת ערב מאוחרת.
הוא ביקש ממני ומצבי שריג ללוות אותו. הרגשה של כשלון היתה בדברים שלו, ובכל. שנה, ועוד כמעט תשעה חודשים מאז שבא, והרגשנו צער כבד בשעה שחיכינו לו, במרכז המסחרי החדש ההולך ונבנה של השכונה שעוד מעט לא אגור בה יותר, השכונה שבה נולדתי פעם באיזה גלגול.

בינתיים דיברנו על הגיוס, אמרתי שקיבלתי זימון מהקב"נית, לא רציתי זימון כזה ולא ידעתי מה זה בדיוק קב"נית. רציתי ללכת לקרבי. צבי היה קצת יותר צעיר ממני ועוד לא קיבל צו שני, אבל הוא ידע יותר על הכל. "הצבא לא רוצה חייזרים בתחום שלו" אמר במלים שלמדנו כולנו מחפא, "בעניינים האלה הצבא רוצה להישאר בתולה" הוסיף במלים שלו צבי, שמי שלא הכיר אותו קרא לו שריג הנחנח. צבי הוסיף שהוא בטוח שגם לו יקראו, עם כל הבעיות שלו, אבל "אמא שלו הגנרלית" תסדר הכל, היא לא תיתן שהבן שלה יישאר עם כתם של "אחד שלא הלך לצבא". וכך באמת היה, עשו לו הרבה בעיות אבל הוא שירת, בהתחלה כקרבי אחר כך כג'ובניק, מילואים גם הוא, כבר לא עשה.

צבי שאל מה ראשון במחץ, עניתי שג'ודס פריסט עדיין, עם "ניקח את העולם". במקום השני היה באותו שבוע "רוחות שנישאו" של הביג'יס (שיותר נכון לתרגמו "כשמצב הרוח מתרומם") ומקום שלישי זוכה האירוויזיון, הללויה. עוד שירים מאותו אירוויזיון במצעד, היו ג'ינגיס חאן, סוקראטס של יוון וסאטלייט השוודי, שיר שפחות זוכרים אבל אחלה שיר, וגם "רג'יו די לונה" של 'מאתיה בזאר' האיטלקיה. אני וצבי אגב היינו באולם שבו התקיים האירוויזיון בירושלים, הדודה של צבי שעבדה ברשות השידור מצאה לנו כרטיסים. בגין וסאדאת חתמו אז על ההסכם וכולם דיברו רוחות של שלום שמאז כבר נישאו הרחק הרחק. אנחנו הרגשנו אז במישור האישי הרגשה אחרת, שמשהו נגמר, הולך להיגמר, אביב נעורים שעומד להסתיים, משהו באוויר סימן בלתי נודע שעומד לבוא.

בינתיים זיהינו את חפא בחשכה מסתתר כדרכו, מפני הציידים המניאקים. הוא סימן לנו ובלי לדבר בכלל, התחלנו ללכת דרך הרחובות שלו, תמיד עוקפים. ללא מילה עקפנו את המגרש שבו שיחקו תמיד כדורסל "הכנופיות", אלה שביום השבעת ממשלת הליכוד התאחדו כדי "לצוד אנשי חלל", עלינו את העלייה הגדולה ועברנו עוד רחובות, רחוקים יותר מהשכונה שלנו, והגענו לבניין בגבול הארץ הישנה. עלינו במדרגות, לגג, וממנו ראינו אחרי הבניין את הכביש הראשי הסואן, מלא אורות כתומים, ומעבר לו הואדי הקטן הפתוח, איפה שפעם גייסו את כולנו בגיוס המוקדם. צבי הביט לשם ואני ידעתי שהוא מחפש את העב"ם.

"תשמעו, אני לא אדבר הרבה" אמר חפא. "אני לא עוזב. אני נשאר, זה הכל כדי להטעות את הציידים. הם שם למטה, אל תסתכלו. הג'יפ הלבן, הם בכל מקום. בגלל זה אתם תרדו עכשיו לבד, אם במקרה יש מעקב, הם מכאן והלאה לא יראו אותי איתכם, וכך יחשבו שעזבתי.ובי הם מתעניינים, לא בכם. גם לשאר הג'מעה תספרו שעזבתי. רק סטולי הגנוב יודע שאני לא עוזב, אבל אל תדברו איתו על זה. צ'או, עוד ניפגש פעם" לחש ותקע לנו לחיצות יד. עזבנו אותו על הגג וחזרנו לרחוב. הצעתי לצבי "בוא נרוץ" וככה רצנו רחובות רבים, מתעלמים מהירידה הגדולה החשוכה שהיתה לנו לעשות, מתעלמים מאלה ששיחקו כדורסל במגרש, ומהג'יפים הלבנים שהיו בכל מקום, עד שהגענו חזרה לשכונה בה גדלנו.
את חפא פגשתי שוב, כעבור 7 שנים.

פורסם על ידי הצועד בנעליו In-his-shoes walker

extraterrestrial sources of knowledge

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: